נולד בפולין, עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה
הרצליה. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, ולאחר קום המדינה שירת בצה"ל
כקצין בחיל הקשר. בשנים 1957-1953 שימש נציג חיל הקשר במשלחת הרכש של משרד הביטחון
בניו-יורק.
לאחר שובו משליחותו, הצטרף לענף הנפט שהיה אז בראשיתו, כסמנכ"ל
חברת "לפידות", הבעלים של שדה הנפט היחיד בישראל. ב-1965 מונה
למנכ"ל חברת הנפט הלאומית, תפקיד בו כיהן עד שנת 1974. לאחר מכן פנה לעסקים
פרטיים.
= = = = אל אלבום התמונות של צבי אלכסנדר = = = =
אוסף אלכסנדר
צבי אלכסנדר קנה לעצמו מוניטין בינלאומיים כאספן נלהב ובר סמכא
בתולדות הדואר של ארץ ישראל. במשך יותר מחמישים שנה בנה את האוסף החשוב מסוגו
בנושא, הכולל מקבץ יוצא דופן של אלפי מסמכים בולאיים והיסטוריים, המשקפים שש מאות
שנות היסטוריה בארץ ישראל. חשיבותו של האוסף נגזרת מהיקפו העצום, מאורך התקופה
ההיסטורית שהוא מייצג ומריכוזם של פריטים נדירים ומיוחדים במינם.
לצד הפריטים הבולאיים טיפח צבי אלכסנדר אוסף של אלפי גלויות תיירותיות
המשקפות את מראות ארץ ישראל מאז שלהי המאה ה-19 ועד מחצית המאה ה-20.
דברים שפרסם ד"ר אדי לייבו בעיתון "שובל" - מגזין הבולאים בישראל, גיליון מס' 75, ינואר 2009.
אנו נפרדים בכאב מצבי ז"ל, איש רב פעלים ורב פנים. היכרותי עם צבי החלה לפני 25 שנים, על רקע העניין המשותף בבולאות ובתולדות הדואר של ארץ ישראל. התרשמתי מתצוגותיו יוצאות הדופן בתערוכות בולאיות, ואח"כ הכרתי את האדם, איש שורשי בארץ ישראל.
צבי בנה בפרק זמן של מעל חמישים שנה, באהבה, בשקדנות ובהתמדה בלתי רגילות ומעוררות התפעלות, את האוסף המקיף ביותר של תולדות הדואר של א"י. אוסף יוצא דופן בהיקפו, אשר מכסה פרק זמן של כ-600 שנה, החל ממכתבי סוחרים איטלקיים מהמאה ה-15 וכלה בתקופת המאבק על קום המדינה ומלחמת העצמאות.
האוסף אשר בנה היה בבואה של התהליכים ההיסטוריים שאירעו בארץ. כל פריט ופריט מספר סיפור ייחודי, וכל סיפור וסיפור משתבץ ומאיר נקודה בתולדות הארץ אשר כה אהב.
בפרט בלטה משיכתו של צבי לציונות ולמדינה שבדרך. האוסף מפליא לספר את סיפורם עד כדי כך, שבאחת התערוכות התחרותיות בחו"ל, בדיון בין השופטים על תצוגתו של צבי אשר עסקה בדואר הישוב היהודי בארץ, אמר שופט אוסטרלי כי מציג אמנם עוסק בתולדות הדואר, אך ניכר כי לבו הלך שבי אחרי אהבה אחרת. בא האיש לבקר, ויצא מברך. אכן הסיפור הציוני הוא שהיה העיקר עבור צבי. אותו שופט וודאי התייחס בשוויון נפש למכתב אשר שלח קצין בצבא התורכי מהחזית בבולגריה למשפחתו בתל אביב, אך עבורנו לזהותו של הקצין – משה שרתוק – משמעות רבה. בפעם אחרת ניאות צבי להסכים כי גלויה אשר שלח הרצל מבאזל לבתו פאולינה בווינה אמנם אינה שייכת לתולדות הדואר של ארץ ישראל, אך בכל זאת, אלמלא הרצל, ספק אם היה קם דואר ישראל...
מתוך שאיפה להנחיל את הסיפור אותו מספר האוסף, הרבה צבי להציג פרקים מתוכו בתערוכות בולאיות. הוא זכה להוקרה ולפרסים רבים, האחרון שבהם בתערוכת "ישראל 2008", בה הוכתרה תצוגתו על הדואר התורכי בארץ בפרס התצוגה המצטיינת במדור הלאומי. אלא שבכך לא היה לו די. צבי שאף להגיע לציבור רחב יותר מאשר הקהל הבא בשעריהן של תערוכות בולים, ולפיכך שיכן את האוסף במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. על מנת להבטיח שהאוסף לא ידחק לקרן זווית, הוא תרם תרומה נכבדה ביותר לביתן לתולדות הבול והדואר הנושא את שמו.
על צבי ניתן לומר: הוא הלך לעולמו בגיל 86, אך שירת חייו הבולאית באמצעה נפסקה. עלינו החובה לקיים את מוזיאון אלכסנדר לתולדות הבול והדואר ולשמור אותו כמקום פעיל, תוסס ומחנך על פי חזונו של צבי.
