תצוגת הקבע

מתוך אלפי הפריטים השמורים בכספות של מוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות נבחרו 46 דברי דואר על מנת לייצג את סיפורם של קשרי הדואר והעברת הידיעות בארץ ישראל לאורך הדורות. דברי דואר נדירים אלו נכתבו בידי אנשי המפתח אשר היו עדים לאירועים שהשפיעו על גורלה של הארץ, או הובלו ליעדם באחת ממערכות הדואר שאורגנו על מנת לשרת את תושבי הארץ.   

מבנה תצוגת הקבע

עיקר האוסף, אותו בנה צבי אלכסנדר לאורך עשרות שנים, התמקד בתחום תולדות הדואר של ארץ ישראל. האוסף מורכב ממעטפות, מכתבים, גלויות ומסמכים אשר טופלו ונשלחו בפועל באמצעות שירותי הדואר השונים אשר פעלו בארץ ישראל בתקופות השונות. 

תצוגת הקבע מבוססת על תשעה לוחות תצוגה, שכל אחד מהם מוקדש לתקופה או לנושא המשקפים את קורותיה של ארץ ישראל בשש מאות השנים האחרונות.

התקופה הטרום-בולאית

מכתב של עולה רגל שנשלח בשנת 1824
מירושלים לאנגליה (מידע נוסף)

התקופה הטרום-בולאית (פרה-פילטלית) מיוחסת בדרך כלל לשנים שלפני 1840, שבה הנפיקה בריטניה הגדולה את הבול הראשון בעולם – "הפני השחור". בארץ ישראל, לעומת זאת, הופיעו הבולים רק בשלב מאוחר יותר. אמנם השלטון העות'מאני הנפיק את הבולים הראשונים בשנת 1863, אך הם לא היו בנמצא בארץ-ישראל.

ראשית תולדות הדואר בתקופה הטרום-בולאית נטועה אי-שם בימי התנ"ך. המכתבים הראשונים הנגישים לאספנים, המתייחסים לתולדות הדואר של ארץ-ישראל, מקורם בדואר הוונציאני במאה ה-14.

למעט נושאי תפקיד דתיים בארץ-ישראל, יהודים כנוצרים, וסוחרים בערי החוף, לא התאפיינה ארץ-ישראל באוכלוסייה משכילה וכותבת מכתבים. תכתובות, אשר מקורן בתקופה הטרום-בולאית, עניינן לרוב נושאי מסחר, צבא או דת. בהעדרם של סימני דואר, מכתבים הועברו כנראה על-ידי מערכת דואר ממוסדת או בידי שליח פרטי או שילוב של השניים – בהתאם לתקופה ולנסיבות. 

הדואר התורכי בארץ-ישראל

גלויה שנשלחה בשנת 1903 מסניף הדואר התורכי
ברובע היהודי בירושלים. הוחתמה בחותמת
ועליה המילה "ירושלם" בעברית (מידע נוסף)

עד 1866 – שנת הקמתו של בית הדואר התורכי הראשון בארץ-ישראל (בעכו) – הובאו כל דברי הדואר שנשלחו מארץ-ישראל העות'מאנית על-ידי שליחים לבית הדואר של בירות, לאחר שהתמורה שולמה מראש על-ידי השולח. השליח, אשר אסף את המכתבים, היה מציין בחלק השמאלי העליון של המכתב את משקלו ואת החיוב הכספי, שהיה פועל יוצא של משקל המכתב והמרחק ממקום המשלוח לבירות. כאשר היה אפשר להשיג בולים בבית הדואר התורכי של בירות (1863), בוילו המכתבים והוחתמו בו ונשלחו לתעודתם. מעט מאוד מכתבים שרדו משני סוגים אלה.

החותמות התורכיות הראשונות בארץ-ישראל היו מסוג "קופסא" ומסוג "חותם תשליל": הראשון הכיל רק את שם המקום, ואילו השני הכיל פרט לשם המקום גם כיתוב נוסף כמו "דואר וטלגרף", "משרד דואר", "בית דואר" או "טלגרף". נראה, שהחותמות אלה שימשו להחתמה של מכתבים, מסמכים ומברקים ללא הבחנה מיוחדת.

במרוצת השנים נפתחו בארץ-ישראל יותר מחמישים בתי דואר וסוכנויות דואר, קבועים וניידים (לדוגמה, קרון הדואר ברכבת בקו דמשק-חיפה או בקו יפו-ירושלים) על ידי הדואר התורכי, שהיה בתחרות מתמדת עם בתי הדואר הזרים. אלה פעלו בארץ-ישראל עד 30.9.1914, מתוקף הסכם הקפיטולציות. עם הצטרפותה של תורכיה למלחמת-העולם הראשונה נסגרו כל בתי הדואר הזרים, והדואר התורכי המשיך לפעול לבדו עד תום המלחמה בספטמבר 1918.

בתי הדואר הזרים בארץ-ישראל

גלויה שנשלחה בשנת 1914 מסניף הדואר
האיטלקי בירושלים (מידע נוסף)

לקראת אמצע המאה ה-19 חיפשו שלוש המעצמות הגדולות – צרפת, אוסטריה ורוסיה – דרך להגביר את השפעתן במזרח הים התיכון שבשליטת האימפריה העות'מאנית כדי להבטיח את קשרי המסחר עם ארצות האזור.

מגרעותיה של מערכת הדואר העות'מאנית היו האמתלה של המעצמות הזרות להפעיל השפעה פוליטית וכלכלית באמצעות סוכנויות קונסולריות מקומיות שהקימו כבר לפני 1850. תירוץ נוסף היה רצונן כביכול של צרפת ואוסטריה להגן על המקומות הקדושים לנוצרים בארץ-ישראל.

גם הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית לאיגוד הדואר העולמי בשנת 1876 לא שינתה את פני הדברים ולא נתנה מענה לצרכים הגדלים והולכים של המעצמות הזרות בארץ-ישראל. על כן, אלה הקימו מערכי דואר משלהן בעזרת חברות ספנות והסוכנויות הקונסולריות. גרמניה ואיטליה הלכו בעקבותיהן של שלוש המעצמות הגדולות ודרשו אותן זכויות יתר. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, ב-1.10.1914, נסגרו כל בתי הדואר הזרים בארץ-ישראל על-ידי השלטון העות'מאני.

ציונות וקונגרסים

גלויה ששלח תיאודור הרצל מיפו בשנת 1898
לבתו פאולינה (מידע נוסף)

כבר בשנת 1882, בתגובה לפרעות ברוסיה וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה ואף בקרב יהודים, החלה מה שלימים תיקרא "העלייה הראשונה", המקיפה תקופה של עשרים שנה. במהלכן עלו לארץ-ישראל כשלושים אלף יהודים, רובם מרוסיה. העולים התיישבו בכמה מושבות חקלאיות שהוקמו בכספי תרומות של יהודים ממערב אירופה.

משפט דרייפוס (1895), שהיה מלווה בגילויי אנטישמיות קשים בצרפת, הביא את הרצל להכרה כי יש למצוא דרכים לפתרון בעיית העם היהודי. "הציונות המדינית", שהוא הוגה, ביקשה להבטיח את זכויותיו המדיניות של העם היהודי בארץ-ישראל, מולדתו ההיסטורית. לשם הקמת תנועה מדינית יהודית, ייסד הרצל את ההסתדרות הציונית העולמית וכונן את הקונגרסים הציוניים.

לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (אוגוסט 1897) כתב הרצל ביומנו: "אם אבוא לסכם את הקונגרס בבאזל במילה אחת, שאזהר שלא לבטאה בפומבי, הרי זו: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול רם, יענו על כך בצחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יבינו זאת הכול". ואכן חמישים שנה מאוחר יותר, ב-29.11.1947, החליטו האומות המאוחדות על חלוקת ארץ-ישראל ועל הקמתה של מדינה יהודית.

המושבות היהודיות

מכתב שנשלח בשנת 1910 מפתח תקוה 
למשמר הירדן, ועליו הבול המקומי 
של פתח תקוה (מידע נוסף)

המושבות החקלאיות היהודיות הראשונות הוקמו בשנות ה-80 של המאה ה-19: פתח תקוה (1878), ראשון לציון, ראש פינה וזכרון יעקב (1882), גדרה (1884) וחדרה (1890). עם התגברות העלייה הציונית נוסדו מושבות נוספות.

למתיישבים היה צורך חיוני לשמור על קשר דואר רצוף ויעיל עם הפזורה. בזמנם, לא היו שירותי דואר בנמצא באזורים הכפריים של ארץ-ישראל. לדואר התורכי היה מספר מוגבל של בתי דואר בערים, ואילו בתי הדואר הזרים פעלו רק בערים הראשיות. מאחר שדברי דואר לא נאספו מן המושבות או חולקו בהן, היו התושבים עצמם עושים זאת כאשר נזדמנו לערים.

הדואר האוסטרי פתח סוכנויות דואר בשתי המושבות הגדולות, ראשון לציון ופתח תקווה. בחלק מהמושבות, כמו פתח תקווה וחדרה, הונפקו בולים מקומיים כדי לגבות תשלום עבור שירותי העברה לדואר האוסטרי. בעקבותיו, פתח הדואר הגרמני סוכנות דואר בראשון לציון. הדואר התורכי מיהר להקים אף הוא בתי דואר בחמש מושבות – ראשון לציון, פתח תקווה, רחובות, זכרון יעקב וראש פינה.

עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה נסגרו כל בתי הדואר הזרים, והמתיישבים נאלצו להסתפק בשירותי הדואר התורכי.

מלחמת-העולם הראשונה

גלויה שנשלחה בשנת 1915 לעיר חלב שבסוריה 
ממשרד הדואר הצבאי התורכי מספר 37
שחנה בנצרת (מידע נוסף)

לאחר ההתנקשות ביורש העצר האוסטרי בסרייבו, הכריזה אוסטריה ב-28.7.1914 מלחמה על סרביה. עד מהרה הייתה אירופה כולה מעורבת במלחמה. גרמניה חברה לאוסטריה, והשתיים מצאו עצמן בחזית נגד צרפת, בלגיה ובריטניה במערב, רוסיה וסרביה במזרח ויפן במזרח הרחוק. האימפריה העות'מאנית הצטרפה למלחמה לצדן של אוסטריה וגרמניה ב-5.11.1914.

ב-30.9.1914 סגרו השלטונות העות'מאניים את כל משרדי הדואר הזרים, שפעלו בארץ-ישראל – כמו גם בכל רחבי האימפריה – במשך יותר משבעים שנה מכוח הסכם הקפיטולציות, שהיה לצנינים בעיני התורכים ופגע בגאוותם.

היישוב היהודי הקטן בארץ-ישראל, שמנה באותה עת פחות מ-90 אלף איש, מצא עצמו מנותק מקהילות ישראל בתפוצות. היישוב, שהורגל להשתמש בשירותי הדואר של המעצמות הזרות בארץ-ישראל, נאלץ עתה להשתמש במערך הדואר התורכי הבלתי יעיל. התקיימו רק קשרי הדואר עם גרמניה, אוסטריה ואזורים בשליטת האימפריה העות'מאנית וכן עם ארצות-הברית עד להצטרפותה של זו למלחמה.

תקופת המנדט הבריטי

גלויה שנשלחה בשנת 1920 מבית הדואר
המנדטורי של בית לחם (מידע נוסף)

עם כיבושם את ארץ-ישראל, כוננו הבריטים ממשל צבאי הידוע בשם "המנהל לשטחי אויב כבושים" (O.E.T.A.). אחת המשימות הראשונות שעמדו בפניו הייתה מתן שירותי דואר לאוכלוסייה האזרחית. הוחלט להטיל את המשימה על משרדי הדואר הצבאי. ב-16.12.1917, כשבוע לאחר כיבושה של ירושלים, החל לפעול בה הדואר הצבאי. מאחר ולא היו בנמצא בולים, נשלח הדואר האזרחי – בדומה לצבאי – ללא תשלום. זכות יתר זו בוטלה רק ב-10.2.1918, כשהגיעו הבולים המנדטוריים הראשונים. בחודשים הראשונים הם סופקו רק לשלושה בסיסי דואר של הצבא הבריטי, SZ-44 בירושלים, SZ-45 ביפו ו-GM-1 בביר שלם שליד רמלה.

דואר, שדמי המשלוח שלו שולמו מראש, היה מובא אל אחד משלושת המשרדים האלו, הבולים הודבקו על המכתבים שהוחתמו ונשלחו. כשהופצו הבולים המנדטוריים בהדרגה למשרדי דואר צבאי נוספים, נזנח סידור ארעי זה של תשלום מראש, ביולי 1918. בריטניה קיבלה את המנדט על ארץ-ישראל מחבר-הלאומים בוועידת סן-רמו בשנת 1920. 

המאבק לעצמאות

מכתב שנשלח בשנת 1948 ממחנה מעצר
מספר 70 בקפריסין (מידע נוסף)

במאי 1939 פרסמה ממשלת בריטניה את "הספר הלבן", אשר הגביל את עליית היהודים לארץ-ישראל. צעד זה סימל יותר מכל את ההתדרדרות שחלה ביחסה של בריטניה כלפי רעיון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. בחודש ספטמבר אותה שנה פרצה מלחמת-העולם השנייה. שני אירועים אלה עיצבו הלכה למעשה את קורות היישוב היהודי בארץ עד להקמת מדינת ישראל.

למרות פרסום "הספר הלבן" נמשכה העלייה הבלתי לגלית לארץ, הגם שעם פרוץ המלחמה הואט הקצב. מעפילים שנתפסו בידי הבריטים נשלחו למחנות מעצר במאוריציוס ובקפריסין. כשלושים אלף מתנדבים יהודים, מהארץ ומחו"ל, שירתו ביחידות הצבא הבריטי במלחמתו בחזית אירופה.

בשנת 1945, לאחר המלחמה, שב היישוב היהודי בארץ לפעול נגד שלטון המנדט ותנועת המרי החלה בהתקפות על מתקני הצבא הבריטי. בעקבות זאת, עצרו הבריטים 2,700 איש ("השבת השחורה") ובהם מנהיגי היישוב. חלקם נכלאו בלטרון וחלקם הוגלו למחנות מעצר באפריקה.

בפברואר 1947 הודיע שר החוץ הבריטי ארנסט בווין בפרלמנט, שמאחר שהבריטים לא הצליחו לפתור את בעיית ארץ-ישראל, ההכרעה בנושא עוברת לידי האו"ם. ב-29.11.1947 החליט האו"ם על תכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל.

מלחמת העצמאות   

מכתב שנשלח מרמתיים בשנת 1948
באמצעות דואר מנהלת העם (מידע נוסף)

ב-29.11.1947 הצביעה העצרת הכללית של האו"ם על תכנית החלוקה של ארץ-ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית (33 מדינות הצביעו בעד, 13 – נגד, 10 נמנעו). ערביי הארץ ומדינות ערב השכנות דחו את החלטת החלוקה. יש הגורסים, שזוהי בעצם תחילתה של מלחמת העצמאות.

באפריל 1948, עם הגיע המנדט הבריטי לקצו, התנערו הבריטים מאחריותם לעניינים האזרחיים. החלל שנוצר התמלא על-ידי "מנהלת העם", הגוף המנהל של היישוב היהודי, אשר נשא בתפקיד עד להקמת מדינת ישראל ב-14.5.1948. אחת המשימות הנכבדות, שעמדו בפני מנהל העם, הייתה המשך הפעלתם של שירותי הדואר.

למרות המצב הביטחוני והמדיני הקשה ששרר – אזורים שלמים נותקו ממרכז הארץ (ובהם ירושלים, הגליל המערבי והנגב) ונפגעו קשרי הדואר הסדירים עם מדינות העולם – הושקע מאמץ ניכר בהסדרת מעבר ללא תקלות מהדואר המנדטורי הבריטי לדואר ישראל.

חנוכת תצוגת הקבע

ביום 29 בנובמבר 2009 התקיים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב יום עיון לזכרו של צבי אלכסנדר. בתו, הגב' שאולה ימיני, נשאה דברים לזכרו, וסיפרה כיצד החל צבי אלכסנדר להתעניין בבולאות עוד בהיותו בשירות צבאי בתקופת מלחמת העצמאות. מאז לא הרפה ממנו הרצון לעסוק בתחביב, לו הקדיש עשרות שנים של לימוד ומרדף אחר פריטים מתולדות ארץ ישראל.

במסגרת ההרצאות שניתנו בערב זה תיאר מר צבי אלוני פריטים נבחרים מן האוסף העשיר, ופרופ' מוטי גולני סקר את האירועים בארץ ישראל בשנים האחרונות של המנדט הבריטי.

בתום יום העיון נחנכה באופן רשמי תצוגת הקבע של אוסף אלכסנדר במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות.

מימין: שאולה ימיני (בתו של צבי אלכסנדר), נועה ימיני (נכדתו), רחל אלכסנדר (אלמנתו), אביתר ימיני (נכדו), אהרון ידלין.

מראה כללי של לוחות התצוגה ביום חנוכת התערוכה.

התערוכה פתוחה למבקרים.

הדרכה בתצוגת הקבע

הפריטים שבתצוגת הקבע משקפים את ההיסטוריה של ארץ ישראל, ואת הגורמים הרבים שהשפיעו על עיצוב דמותה. תולדות הדואר של ארץ ישראל מספרים על כיבושים, מאבקי כוח, חילופי שלטון ומציאת פתרונות יצירתיים למצבים לא שיגרתיים. בראש ובראשונה זהו סיפורם של האנשים אשר בנו את הארץ וחיו בה לאורך מאות השנים האחרונות.  

האוצר הראשון של אוסף אלכסנדר, מר צביקה אלוני, מדריך בשנת 2009 השתלמות מורים
שנערכה במסגרת קורס קיץ בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן.