מסרים תמציתיים מן החזית

הצורך של החיילים לשמור על קשר עם בני משפחותיהם בזמן מלחמה העמיד לא אחת אתגר קשה בפני שלטונות הצבא. קבלה ומשלוח של דברי דואר הוכרו כאמצעי ראשון במעלה לשמירה על מורל הלוחמים, ונעשו מאמצים גדולים להבטיח את רציפות פעולתו של הדואר הצבאי. בתקופת מלחמת העולם הראשונה התמודדו שלטונות הצבא לראשונה עם הצורך להעביר מיליוני דברי דואר לכל רחבי העולם, ואחד הפתרונות שמצאו היה פיתוח של גלויה מיוחדת ובה מסרים קצרים, מודפסים מראש, מהם יכול היה החייל לבחור את המסר המתאים לו. מספר גלויות השמורות באוסף אלכסנדר מייצגות מסרים שהעבירו חיילי הצבא הבריטי מחזית ארץ ישראל.

משה רימר

טיפול מהיר במשלוח דואר חיילים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו לשירות צבאי מיליוני חיילים ונשלחו אל קווי החזית בכל רחבי העולם. שלטונות הצבא, שהיו מודעים לחשיבות הקשר עם בני המשפחות בעורף ככלי לשמירת מורל הלוחמים בחזית, חיפשו פתרונות שונים שיאפשרו לחיילים לקבל מכתבים מן הבית ולשלוח חזרה ידיעות על מצבם.

למרבה הצער, משלוח מכתבים מן היחידות הצבאיות אל בני המשפחה שבעורף היווה נקודת תורפה במערך שנועד לשמור על הסודות הצבאיים מפני עינו הפקוחה של האויב. הצבא הפעיל מערך מורכב של צנזורים, אשר קראו את תוכנם של מכתבי החיילים ובדקו כי לא נכלל בהם מידע העשוי להועיל לאויב ולחשוף בפניו את מהלכי הקרב המתוכננים. הצנזורה הצבאית דרשה השקעה כבדה מאוד בכוח אדם מיומן, והאריכה מאוד את פרק הזמן שנדרש לטיפול במשלוח מכתבי החיילים אל בני משפחותיהם.

מצב זה חייב מציאת אמצעי יעיל, אשר יאפשר להעביר במהירות מסרים מן החזית מבלי לפגוע בשמירת סודות הצבא.

מסרים תמציתיים מן החזית

מומחי הצבא בחנו את המסרים ששולבו במכתבי החיילים וגילו כי מרביתם התמקדו בשני נושאים עיקריים: דיווח על מצבו הבריאותי של החייל, ועדכון לגבי טיב הקשר שלו עם בני משפחתו. לפיכך, הסיקו מומחי הצבא, אם תימצא דרך להעביר רק את המידע הזה באופן תמציתי וממוקד, יצטמצם הצורך של החיילים לכתוב מכתבים ארוכים הדורשים צנזורה קפדנית ומעיקה.

הפתרון שגובש היה לייצר אפשרות מקבילה לזו של מכתבים הרגילים, באמצעותה יוכלו החיילים להעביר מסרים קצרים לבני משפחתם. הצבא עיצב גלויות ובהן שורה של משפטים מודפסים מראש בנוסח קבוע ותמציתי, והחייל יכול היה לבחור מבין משפטים אלו את המסרים המתאימים לו. כל שהיה על החייל לעשות הוא למחוק את המשפטים המיותרים ולחתום את שמו בתחתית הגלויה.

קבוצה אחת של משפטים עסקה במצבו הבריאותי של החייל. ניתן היה לבחור בין הנוסח הסטנדרטי האומר "אני מרגיש טוב", ובין דיווח על אשפוז בבית חולים עקב פציעה או מחלה, בתוספת מידע על אפשרות לסיום לאשפוז. המשפט המודיע כי החייל צפוי להישלח לבסיסו נועד לרוב להרגיע את בני המשפחה כי החייל אינו נמצא עוד בקו החזית.

הקבוצה השנייה של המשפטים נועדה לאפשר לחייל להודיע לבני המשפחה מה עלה בגורל ההתכתבות ביניהם. החייל יכול היה לספר כי קיבל את המסר שנשלח על ידי המשפחה, להבטיח כי ישלח בהקדם מכתב מפורט על מצבו, ואפילו לנזוף בבני משפחתו על כך שלא קיבל מהם מכתבים.

על החייל נאסר להוסיף כיתוב כלשהו על גבי הגלויה, מעבר לחתימה ולתאריך, וכל תוספת אסורה הובילה להשמדת הגלויה. כך ניתן היה לוותר על התהליך המייגע של קריאת תוכן המכתבים, וכל שנדרש מן הצנזורים היה לוודא כי אכן לא נרשם דבר על גבי הגלויה. פעולה זו יכולה הייתה להתבצע במהירות על ידי כוח אדם לא מיומן, וניתן היה להעביר את הגלויה ליעדה ללא כל עיכוב.

השימוש בגלויות עם המסרים התמציתיים

בתקופות בהן עמד לרשות החיילים זמן פנוי, הם העדיפו כמובן לכתוב מכתבים רגילים בהם יכולים היו להביע בפירוט את רגשותיהם כלפי בני המשפחה ולספר את מה שמותר היה לגבי התנאים בהם שירתו. הגלויות עם המסרים התמציתיים שימשו בעיקר בתקופות בהן שהו החיילים בקו החזית, או היו בתנועה, ולא היו יכולים להתפנות לכתיבת מכתבים מפורטים.

במקרים רבים מולאו הגלויות על ידי החיילים זמן קצר לפני היציאה לקרב, ולא אחת החייל כבר לא היה בין החיים כאשר הגלויה ששלח הגיעה אל בני משפחתו. עם זאת, בתנאים הנוראים של מלחמת העולם הראשונה כל הזדמנות להעביר אות חיים מן החייל שבחזית נוצלה במלואה, ומיליונים רבים של גלויות טופלו על ידי שירותי הדואר הצבאי מידי חודש בחודשו.

במאמר זה מוצגות גלויות ששימשו את הצבא הבריטי בחזית ארץ ישראל, אולם גלויות דומות שימשו גם את חיילי הצבא הצרפתי, הגרמני, והאוסטרו הונגרי. בצבא האוסטרו הונגרי הודפסו הגלויות בתשע שפות שונות, על מנת לספק מענה לכל בני הלאומים השונים ששירתו בצבא זה.

למרות דלות המידע שניתן היה להעביר באמצעות הגלויות האלו, הן זכו לפופולריות רבה כאמצעי נוח ומהיר למשלוח אות חיים מן החזית. שלטונות הצבא נדרשו להדפיס עשרות מיליוני עותקים של הגלויות העשויות קרטון, דבר שהכביד עליהם מאוד בתנאי המחסור ששררו בשלהי מלחמת העולם הראשונה. גם הצורך להוביל את הכמויות הגדולות של הגלויות מאזורי החזית הטיל עול כבד על אמצעי התחבורה המוגבלים שעמדו לרשות הצבא.

בסוף שנת 1917 הוחלט לחסוך בחומרי ההדפסה ובנפח המשלוח, ולהקטין את אורך הגלויה בשני סנטימטרים.

דוגמאות ליחידות מהן נשלחו הגלויות

באוסף אלכסנדר שמורות מספר גלויות שנשלחו על חיילים בריטיים מחזית ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ניתוח המידע שניתן ללמוד מן החותמות המוטבעות על הגלויות מעיד על המקום ממנו נשלחה הגלויה, ועל התקופה בה היא נכתבה.

משרד דואר צבאי SZ13 הוקם לראשונה במצרים בחודש פברואר 1916, ושירת את היחידות הבריטיות שחצו את מדבר סיני ופלשו לארץ ישראל. לאורך מרבית שנת 1917 היה משרד זה ממוקם במדבר סיני, וב-6 בדצמבר 1917, מיד לאחר פריצת קו החזית של הצבא התורכי, הוא התקדם יחד עם יחידות הצבא הבריטי והתמקם מצפון לעזה, סמוך לתחנת הרכבת של דיר סניד (כיום, מזרחית ליישוב נתיב העשרה). הגלויה טופלה בבית הדואר הצבאי הזה ביום הראשון לפתיחתו בדיר סניד.

יחידת דואר שדה 230 הייתה צמודה אל בריגדה (חטיבה) 230, אשר הייתה חלק מדיוויזיה (אוגדה) 74 של הצבא הבריטי. בריגדה 230 הוקמה במצרים בינואר 1917 על בסיס כוחות ששימשו להגנת תעלת סואץ, ובחודש מרץ 1917 צורפה הבריגדה לדיוויזיה 74. הגלויה נשלחה ב-22 באפריל 1917, זמן קצר לאחר שהחטיבה חצתה את מדבר סיני וחנתה מדרום לעיר עזה. ב-19 באפריל שימשה דיוויזיה 74 ככוח עתודה למתקפה הבריטית הכושלת על עזה, בה נפגעו כ-6,000 חיילים, ויתכן כי החייל ששלח את הגלויה ביקש לבשר לבני משפחתו שנותר בחיים לאחר הקרב הנורא.

יחידת דואר שדה 5Y הייתה צמודה לבריגדה הרכובה מספר 5, אשר הוקמה במצרים באפריל 1916 על בסיס יחידות פרשים שאורגנו מחדש. בפברואר 1917 הוצבה החטיבה מדרום לעזה, והשתתפה בקרב עזה הראשון (26 – 27 במרץ 1917) ובקרב עזה השני (19 באפריל 1917). הגלויה נשלחה ב-5 באפריל 1917, כשבוע לאחר כישלון קרב עזה הראשון, בו ספגו הבריטים כ-4,000 אבדות.

גלויה נוספת נשלחה מאותה יחידה לאותה הכתובת באנגליה, כשבעה חודשים מאוחר יותר. הגלויה (במתכונת המוקטנת) נשלחה ב-28 בנובמבר 1917, כחודש לאחר כיבוש באר שבע ופריצת קו החזית התורכי על ידי הצבא הבריטי. הבריגדה הרכובה מספר 5, יחד עם יחידת דואר השדה שהייתה צמודה אליה, חנו באותה עת ממערב לירושלים, כשהם הודפים את מתקפת הנגד שיזמו התורכים ב-27 וב-28 בנובמבר.

משרד דואר צבאי SZ23 הוקם לראשונה במצרים בסוף חודש מאי 1916, ושירת את היחידות הבריטיות שחנו במצרים העליונה. ב-21 בנובמבר 1917, כשלושה שבועות לאחר פריצת קו החזית של הצבא התורכי וכיבוש באר שבע, הוא התמקם בעיר באר שבע וסיפק שירותים ליחידות שחנו סביבה. יחידה זו סיפקה בהמשך גם שירות לאזרחים כחלק מן המנהל הצבאי הבריטי בארץ ישראל. הגלויה נשלחה ב-8 באפריל 1918.

משרד דואר צבאי SZ8 הוקם לראשונה ביוון בסוף חודש אוקטובר 1915, פעל במצרים כחודש ימים ביולי 1916, והופעל שוב בתחילת נובמבר 1917 בתחנת הרכבת של העיר באר שבע. הגלויה נשלחה ב-19 בפברואר 1918.

משרד דואר צבאי SZ37 הוקם לראשונה באזור רפיח ב-19 בדצמבר 1917, ופעל שם עד 6 ביולי 1918. בחודש נובמבר 1918 הופעל המשרד למשך זמן קצר באזור לבנון. הגלויה נשלחה ב-6 ביולי 1918, היום האחרון לפעילות משרד הדואר באזור רפיח.