משה רימר
מפגשי מחנה
בתחילת המאה ה-19 התפתחה בקרב אנשי קהילות הנוצרים הפרוטסטנטים בארצות הברית תופעה של מפגשים דתיים תחת כיפת השמיים. תופעה זו, שניתן לאתר את מקורות השראתה בקהילות נוצריות באנגליה ובסקוטלנד, פרחה בעיקר באזורי הספר האמריקאי. מתיישבים אשר חיו בקהילות קטנות, ואשר לא עמד לרשותם איש דת קבוע שיספק להם שירותי דת, נהגו להתכנס אחת לתקופה במקום מוגדר תחת כיפת השמיים, ולקיים אירוע דתי וחברתי כאחד. מפגשים אלו כללו לרוב תפילה משותפת, שירה של מזמורים דתיים, והקשבה להרצאה מפי מטיף נודד. האירוע נמשך פעמים רבות כשבוע ימים, במהלכו התגוררו הנאספים באוהלים, סעדו יחד, האזינו למוזיקה עממית וקיימו נשף ריקודים.
חברי הכנסייה המתודיסטית בארצות הברית הפכו את מפגשי המחנה למרכיב חשוב בפולחן הדתי אותו נהגו לקיים במהלך השנה. במקומות שונים ברחבי ארצות הברית החלו להתארגן אתרי קבע שנועדו לארח את מפגשי המחנה, אליהם יכלו חברי קהילות מתודיסטיות שונות להגיע ולקיים את הפולחן הדתי באופן מסודר ונוח. אחד ממחנות אלו הוקם בשנת 1869 על חוף האוקיינוס האטלנטי, באתר שנקרא בשם אושן גרוב (Ocean Grove) שבמדינת ניו ג'רזי.
עיירת הנופש אושן גרוב
המפגש הראשון התקיים באתר אושן גרוב ב-31 ביולי 1869, והמחנה שהוקם כלל כ-20 אוהלים. בשנה שלאחר מכן נחפרה באתר באר מים, אשר נקראה בפי הנאספים בשם "באר שבע", ובמהלך השנים שלאחר מכן הלך המקום וצבר קהל מאמינים אשר הגיעו אליו מידי שנה ממרכזי האוכלוסייה הגדולים של ניו יורק ופילדלפיה. תחנת רכבת שהוקמה בקרבת מקום הגדילה מאוד את מספר המבקרים, ובשנת 1877 פקדו את מחנה אושן גרוב 710 אלף אנשים.
בד בבד עם הגידול במספר המבקרים הלך האזור והתפתח. בקרבת המחנה הוקמה עיירה בשם אושן גרוב, אשר כללה בתי מלון ובתי עסק שונים שנועדו לשרת את המאמינים והתיירים שהגיעו למחנה. בתחילת המאה ה-20 התקבע מעמדה של אושן גרוב כאתר הנופש הדתי החשוב ביותר בארצות הברית.
דגם העיר ירושלים
במהלך שנות השבעים של המאה ה-19 החלה כאמור העיירה אושן גרוב לבסס את מעמדו של המחנה כ-"גן עדן לחוף הים", וכאתר הנופש המועדף על חברי הכנסייה המתודיסטית. המחנה הפך למקום הכינוס השנתי של המתודיסטים בארצות הברית, והנהגת העיירה חיפשה רעיונות שיגבירו את כוח המשיכה של האתר הן בעיני המאמינים הנוצריים והן בעיני נופשים ותיירים.
בשנת 1881 נחנך באופן רשמי במרכז העיירה אושן גרוב דגם גדול ומפורט של ירושלים. המודל הוצב בתחילת הדרך אשר הוליכה אל חוף האוקיינוס, שם שכן המחנה הדתי. היה זה אך סמלי שהעיירה אשר השתדלה לקבע את מעמדה בעיני המאמינים הנוצרים כ"ירושלים החדשה שליד הים" תתהדר בדגם של ירושלים הארצית, זו שבארץ הקודש.
הדגם הוקם על ידי הרברנד וו. וו. וויית' (W. W. Wythe), אחד מתושבי העיירה שהיה רופא בהכשרתו, אשר השקיע בהקמתו "זמן ארוך, מחקר מעמיק, ועבודה רבה", ושילם מכיסו סכום עצום של כ-2,500 דולרים. כחלק מן התחקיר המקדים להקמת הדגם נסע הרברנד ווית' לביקור ארוך בירושלים, ותיעד בעצמו את מתאר העיר והמבנים המרכזיים שבה. מעיון באיורים של הדגם ניתן לראות כי סמוך לפינה הצפון מערבית של חומת העיר העתיקה שוחזרו המבנים הראשונים של מגרש הרוסים. הרברנד ווית' ביקר בירושלים ככל הנראה בתחילת שנות השישים של המאה ה-19, ראה את מגרש הרוסים ושילב אותו בדגם שבנה.
לפני הצבתו באושן גרוב הוצג דגם ירושלים תקופה מסוימת בעיר ניו יורק, שם צפו בדגם "מספר גדול של מבקרים". בחודש אוגוסט 1879, לרגל פתיחת כנס בתי ספר של יום ראשון, הועבר הדגם לעיירה אושן גרוב ואוהל גדול הוקם מעליו על מנת להגן עליו ולהגביל את הגישה אליו למבקרים בתשלום בלבד. ד"ר ווית' פרסם מודעות בעיתונות בהן הציע לציבור סדרה של ארבע הרצאות בתשלום (הרצאה אחת במחיר 25 סנט, קורס שלם שכלל ארבע הרצאות במחיר של 50 סנט), במהלכן ביקרו המשתתפים בדגם ושמעו דברי הסבר על ירושלים ועל התנ"ך. סביר כי במהלך השנתיים בהן העביר ד"ר ווית' מידי יום הרצאות בתשלום למשתתפי המפגשים במחנה המתודיסטי, הוא הצליח להחזיר לעצמו את 2,500 הדולרים שהוציא על הקמת הדגם. כאמור, בשנת 1881 תרם הרברנד ווית' את הדגם לעיירה אושן גרוב, ומנהיגיה בחרו לפתוח את הדגם לקהל הרחב ולאפשר להם לבקר במקום חינם אין כסף.
המודל המפורט אפשר למארגני הכינוסים הדתיים לשלב בתוכנית הכנס "מסע צליינות" אל ירושלים, במהלכו ביקרו המשתתפים בדגם, וקיבלו הדרכה מפורטת על מתאר העיר ואתרי הקודש המצויים בה. החל ממחצית שנות השמונים של המאה ה-19 נהגו משתתפי הכנס המתודיסטי במחנה אושן גרוב לחתום את האירוע במצעד המוני שיצא מן המחנה והקיף את "ירושלים" במעין מחווה של עליה לרגל לארץ הקודש. המצעד המרהיב, שהשתתפו בו אלפי אנשים ובראשו צעדה התזמורת של חיל הישועה, זכה לפרסום רב, והתקיים בהתמדה עד שנת 1959.
שימור דגם העיר ירושלים
כאמור, בשנת 1881 נתרם דגם העיר ירושלים לתושבי העיירה אושן גרוב, אשר בחרו לאפשר לציבור גישה חופשית ללא תשלום. כחלק מתפיסה זו הוסר האוהל שכיסה את הדגם בשנתיים שקדמו לכך. באיור מסוף שנות השמונים של המאה ה-19 ניתן לראות את הנופשים מעיינים בדגם המפורט, שהיה מותקן אז תחת כיפת השמיים.
בשלב מאוחר יותר הוקם גג קבוע מעל הדגם, וזאת במטרה לשמור אותו מפני פגעי מזג האוויר. בגלויה שהונפקה בתחילת המאה ה-20 ניתן לראות את הדגם כשהוא מכוסה בגג עשוי עץ.
למרות הניסיונות לתחזק את הדגם ולהגן עליו, הוא נפגע ממזג האוויר הסוער הפוקד את חופי האוקיינוס האטלנטי בעונת החורף. העלות הגבוהה של תחזוקת הדגם, והעדר מקורות כספיים לביצוע התחזוקה, הובילו בשלב כלשהו לפירוק הדגם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה