כשהמלחמה המדומה הפכה למלחמת בזק

שני פריטים בולאים השמורים באוסף אלכסנדר ממחישים היטב את תהפוכותיה של מלחמת העולם השנייה ואת האופן בו השפיעה לרעה על חיי היום יום של אנשים רגילים מן היישוב. מבט נוסף ומעמיק על זהותם של השולח והמכותבת חושף רובד נוסף של הסיפור ומציג בפני המתעניין את גורלה של משפחה יהודית שהתפזרה ברחבי תבל במהלך המאה ה-20.

משה רימר

המלחמה המדומה

גרמניה הנאצית תקפה את פולין ב-1 בספטמבר 1939, ופתחה בכך את מלחמת העולם השנייה. ב-3 בספטמבר הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה, אולם לא היה ביכולתן לתקוף לפני שיארגנו את צבאותיהן. מלבד תקריות גבול מקריות לא התרחש דבר בחזית המערבית, והדבר התאים היטב לשני הצדדים. בעלות הברית היו צריכות זמן להתארגנות, וכך גם גרמניה הנאצית. פולין הוכנעה ב-6 באוקטובר, ולגרמניה דרושה הייתה הרגיעה על מנת לארגן את כוחותיה ולהעבירם אל קו החזית מול צרפת. תקופה זו נודעה בהיסטוריה בכינוי "המלחמה המדומה", ובשורה ארוכה של כינויים דומים, כולל המונח הגרמני "זִיצְקְרִיג" (מלחמת הישיבה). תקופה זו באה לסופה באופן אלים ומפתיע ב-10 במאי 1940, כאשר גרמניה תקפה באכזריות רבה דרך שטחן של בלגיה והולנד. ה-"זִיצְקְרִיג" הפך ל-"בְּלִיצְקְרִיג" (מלחמת בזק), וגרמניה הצליחה להביס את צבאות בעלות הברית בחזית המערבית. המתקפה הובילה בתוך שישה שבועות לכניעתה של צרפת ולניתוק הקשר בין תושביה ובין יתר אזרחי בעלות הברית.

קשר המכתבים בין ארץ ישראל וצרפת

תושבי ארץ ישראל אשר עמדו בקשר מכתבים עם צרפת כמעט ולא נפגעו בתקופת המלחמה המדומה. אמנם הצנזורה הצבאית בדקה כל מכתב וכל גלויה, אבל העברת המכתבים ליעדם נמשכה כרגיל. מצב זה השתנה כמובן לאחר כיבושה של צרפת על ידי הגרמנים ב-22 ביוני 1940.

איש לא האמין שצרפת תיכנע לגרמנים, וגם לאחר תחילת המתקפה הגרמנית בחזית המערבית המשיכו תושבי ארץ ישראל לשלוח מכתבים לצרפת. ב-16 ביוני 1940, שבוע לפני כניעתה של צרפת, שלח אֶלְיוֹ לוי מרמת גן גלויה לגיסו ז'אק בלומנפלד שהתגורר בצרפת.

הגלויה נשלחה מבית הדואר המרכזי של תל אביב, ונבדקה בשתי הזדמנויות שונות על ידי הצנזורה הצבאית. החותמת המשושה, שהוטבעה על ידי הצנזור בארץ ישראל, נכנסה לשימוש ב-1 בספטמבר 1939, מיד עם פרוץ המלחמה, והמשיכה לשמש עד חודש ינואר 1943. האותיות T.5 בתחתית החותמת נועדו לסמן את הצנזור שביצע את הבדיקה. ידועות 20 חותמות דומות בצורת משושה שהיו בשימוש בארץ ישראל במהלך המלחמה, וסומנו באותיות T.1 עד T.20.

בשלב מסוים נודע לאנשי הדואר כי צרפת נכנעה לגרמנים, וכי קשרי הדואר בינה ובין האימפריה הבריטית נותקו. על הגלויה הוטבעה חותמת נוספת האומרת "הוחזר לשולח, אין שירות".

 RETURNED TO SENDER, NO SERVICE

הגלויה הוחזרה לשולח, והמסר שביקש אליו לוי להעביר לבני משפחתו בצרפת לא הגיע אליהם.

משפחת לוי

סולומון לוי נולד בשנת 1858 באי קורפו, שם נשא לאישה את פורטונטה לבית מורדו אשר הייתה צעירה ממנו בשנתיים. בשנת 1878 נולד לבני הזוג בנם הבכור ג'יאקומו, בשנת 1887 נולדה הבת אירני, ובשנת 1891 נולדה הבת אינז. זמן קצר לאחר הולדתה של אינז עזבה משפחת לוי את האי קורפו ועברה להתגורר בעיר פרארה שבצפון איטליה, שם התמנה סולומון לוי למשרת הרב המקומי. בשנת 1893 נולדה הבת יופרוזינה, בשנת 1894 נולדה הבת אולגה, בשנת 1901 נולד הבן דניאל, ובשנת 1903 נולד בן הזקונים אליו.

עם השנים נפוצו בני משפחת לוי ברחבי העולם. אינז לוי נישאה לז'אק בלומנפלד ובשנת 1940 התגוררה בפריז. אליו לוי עלה לארץ ישראל ובשנת 1940 התגורר ברמת גן. הגלויה נשלחה על ידי אליו לוי מארץ ישראל לגיסו ז'אק שהתגורר בפריז.

ז'אק ואינז בלומנפלד שרדו את מלחמת העולם השנייה ועלו לארץ ישראל בתום המלחמה.

המעטפה מרמת גן לפריז

בערך באותו זמן בו נשלחה הגלויה שלח אליו לוי מכתב לפריז, לאחותו אינז בלומנפלד. מכתב זה הוחתם בבית הדואר ברמת גן, נפתח ונחתם מחדש על ידי שני צנזורים שונים, והוחזר לשולח עם החותמת המעידה כי אין שירות בין ארץ ישראל וצרפת הכבושה.

כך נראית חזית המכתב.

וכך נראית המעטפה מצידה האחורי.

מדבקת הצנזורה (70/8333), באמצעותה סגר הצנזור בארץ ישראל את המעטפה לאחר בדיקתה, הייתה בשימוש בין ה-15 בינואר 1940 עד ה-18 יולי 1941.

חותמת הצנזורה שהוטבעה על המדבקה, בה נכתב "פלשתינה, נפתח ואושר ע"י הצנזור", נכנסה לשימוש ב-18 בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, והמשיכה לשמש עד ה-23 בפברואר 1945.