משרדי הדואר הצבאי במלחמת העצמאות

בין החותמות הרבות השמורות באוסף אלכסנדר ניתן למצוא תיעוד לבסיסים ולמשרדים אשר הרכיבו את שירות הדואר הצבאי שפעל בראשית ימיה של מדינת ישראל. המצב הקשה בו הייתה ישראל נתונה בימיה הראשונים חייב את הצבא להקים מערך עצמאי, אשר ימיין ויוביל את דברי הדואר של החיילים, ויאפשר להם לשמור על קשר הדוק עם בני משפחותיהם שנותרו בעורף.

משה רימר

התארגנות הצבא לאספקת שירותי דואר

מיד לאחר הקמת מדינת ישראל נערכו שלטונות הצבא לאספקה מסודרת של שירותי דואר לחיילים. ב-18 במאי 1948 פרסם המטה הכללי פקודה שהורתה על הקמת שירות דואר מיוחד בשם "שירותי הדואר הצבאי", אשר יטפל בהעברת הדואר האישי של החיילים והדואר הרשמי של הצבא.

בשונה משירותי דואר צבאי ברבים מצבאות העולם, שירותי הדואר הצבאי בישראל לא התבססו על משרדים ניידים אשר נעו בצמוד ליחידות הצבאיות. השטח הגיאוגרפי המצומצם של מדינת ישראל בימיה הראשונים, אשר לא כללו את שטחו של הנגב, אפשרו לבסס את מערך הדואר הצבאי על מספר משרדי דואר קבועים שהוקמו בנקודות מרכזיות ברחבי השטח שהיה בשליטה ישראלית. הקשר עם יחידות הצבא התבסס על נציגי היחידות אשר פקדו מידי יום את משרד הדואר הצבאי הקבוע אליו השתייכו, מסרו את המכתבים ששלחו החיילים וקיבלו את המכתבים ששלחו להם בני משפחותיהם.

במשרדי הדואר הצבאיים מיינו את המכתבים, והעבירו אותם אל הבסיס המרחבי, בתל אביב או בחיפה, אליו היה המשרד שייך. הבסיסים העבירו ביניהם דברי דואר פעמיים ביום, כשנקודת המפגש נקבעה במשרד הדואר הצבאי בנתניה. מכתבים אשר היו מיועדים לכתובות אזרחיות הועברו על ידי בסיסי הדואר הצבאיים לטיפול בתי הדואר האזרחיים בתל אביב או בחיפה.

משרד דואר צבאי מספר 5 שפעל בירושלים

הסיבה העיקרית שחייבה את הצבא להקים מערך נפרד של הובלת דואר ברחבי הארץ, במקביל לזה של הדואר האזרחי, הייתה נעוצה במצבו הקשה של המשק הישראלי בחודשים הראשונים שלאחר הקמת המדינה. תנאי המלחמה הקשו מאוד על התנועה בדרכים, כלי רכב ואנשים רבים גויסו למאמץ המלחמתי, ולא היה כל ביטחון ביכולתו של הדואר האזרחי לטפל בהעברה מסודרת של דברי הדואר.

בחודש יוני 1949 השתפר מאוד מצבו האירגוני של דואר ישראל, ולא היה עוד צורך במערך צבאי נפרד להובלת המכתבים. שירות הדואר הצבאי פורק, וכל יחידה צבאית קושרה ישירות אל בית הדואר האזרחי הקרוב למקום בו ישבה.

המבנה הארגוני של הדואר הצבאי

מטה שירות הדואר הצבאי ישב בתל אביב, ובראשו מונה קצין בעל ניסיון בעולם הדואר. בזמן מלחמת העולם השנייה שירת הקצין בצבא הבריטי בתפקיד מקצועי בדואר השדה הבריטי בצפון אפריקה, ובמקביל לתפקידו כמנהל שירות הדואר הצבאי הוא שימש גם כסמנכ"ל בדואר ישראל, אחראי על השירותים הבינלאומיים.

תחת פיקודו של מטה שירות הדואר הצבאי הוקמו שני בסיסים מרחביים. בסיס א' הוקם ב-23 במאי 1948 וישב בתל אביב. בסיס ב' הוקם ב-24 במאי 1948 וישב בחיפה. כל אחד מן הבסיסים היה אחראי על מספר משרדי דואר צבאיים, והוא עמד בקשר עם בית הדואר האזרחי.

לצד שני הבסיסים הוקמה בתל אביב יחידה נוספת בשם "מחלקת החשבונות והאפסנאות", אשר עסקה בכל הצדדים המנהליים הקשורים לטיפול בדברי הדואר. יחידה זו לא עסקה ישירות במיון ובהעברה של מכתבים.

כל אחד משני הבסיסים היה אחראי לפעילותם התקינה של מספר משרדי דואר צבאי במרחבו הגיאוגרפי. בסיס א' (שישב בתל אביב) היה ממונה על המשרדים באזור המרכז והדרום, בעוד בסיס ב' (שישב בחיפה) היה ממונה על המשרדים באזור הצפון. משרד דואר צבאי מספר 8, אשר עם הקמתו במאי 1948 הוכפף לבסיס א', הועבר ב-1 באוגוסט 1948 לאחריות בסיס ב'.

פריסת משרדי הדואר הצבאי ברחבי הארץ

מיקום משרדי הדואר הצבאי נקבע על פי מיקומן של היחידות הצבאיות, והשתנה מעת לעת על פי התקדמות קווי החזית ותנועת היחידות הצבאיות. עיקר השינויים התרחשו במרחב הדרום, שם נכבשו שטחים גדולים שהוחזקו על ידי הצבא המצרי, ויחידות צה"ל נעו דרומה אל מרחבי צפון הנגב. גם באזורים אחרים חלו שינויים במיקום משרדי הדואר הצבאיים.

משרד 6, אשר הוקם בראש פינה ב-1 ביוני 1948, הועבר ב-17 בנובמבר לצפת.

משרד 10 הוקם במקור ברוחמה ב-28 ביוני 1948, וסיפק שירותי דואר לכל היחידות במרחב הדרום. בעקבות כיבוש באר שבע נפתח בעיר ב-7 בנובמבר משרד דואר צבאי מספר 1, אשר קיבל על עצמו את הטיפול ביחידות הנגב. משרד 10 שינה את גבולות אחריותו הגיאוגרפית, והועבר ב-26 בדצמבר 1948 מעט צפונה, מרוחמה למחנה ג'וליס.

כך נראתה פריסת משרדי הדואר הצבאי כחודשיים לאחר הקמת מדינת ישראל.

וכך נראתה פריסת משרדי הדואר הצבאי בתחילת שנת 1949, לאחר פתיחת משרד 2, המשרד האחרון שהוקם. משרד 2 הוקם בחיפה ב-16 בינואר 1949, אולם הועבר כעבור זמן קצר (ב-6 בפברואר 1949) לחדרה.

המשרד למכתבים מוחזרים

לצד משרדי הדואר הצבאי הרגילים, אשר טיפלו במיון והעברה של דברי דואר, הוקם בתל אביב בסוף חודש מאי 1948 משרד בעל אופי מיוחד, אשר נועד לטפל בדברי דואר שלא הצליחו להימסר ליעדם. ברשימות שירות הדואר הצבאי מדובר היה במשרד דואר צבאי מספר 11, אולם באופן מעשי כונה המשרד בשם "המשרד למכתבים מוחזרים".

כל מכתב אשר לא הצליח להימסר לנמען בתוך הצבא הועבר לטיפולו של משרד זה, אשר תפקידו היה לברר את הסיבה לאי המסירה ולהחליט מה לעשות עם המכתב. במקרים בהם הצליחו אנשי המשרד לאתר את כתובתו המעודכנת של החייל, הם תיקנו את הכתובת והעבירו את המכתב ליחידתו של החייל. במקרים אלו הוטבעה על המעטפה חותמת הממליצה לחייל לעדכן את שולח המכתב לגבי הכתובת הנכונה בה ניתן למצוא אותו.

במקרים בהם התברר כי החייל השתחרר, או חלילה נפגע, ולא ניתן להעביר את המכתב ליעדו, ובמקרים בהם לא הצליחו אנשי המשרד לאתר את יחידתו העדכנית של החייל, היה בסמכותם להורות על החזרת המכתב לשולח.

אנשי המשרד עבדו במשרד הרישום של המטה הכללי בניסיון לאתר את החיילים, ובזמני השיא טופלו במשרד למעלה מ-1,200 מכתבים בשבוע.