משה רימר
העברת הדואר ממצרים ללבנון
בתקופה שלאחר תום מלחמת העולם הראשונה חולק המזרח התיכון בין אזורי ההשפעה של הבריטים והצרפתים. סוריה ולבנון נמסרו לניהול צרפתי, בעוד ארץ ישראל נמסרה לניהול בריטי. מצרים, שבאופן רשמי הייתה עצמאית ונתונה תחת שלטונו של מלך מצרים, נוהלה למעשה גם היא על ידי נציגי בריטניה אשר הייתה להם יד חופשית בקביעת אורחות החיים במקום.
העברת דברי הדואר בין מצרים "הבריטית" ובין סוריה "הצרפתית" נעשתה בדרך הים, באמצעות ספינות שנעו בין נמל אלכסנדריה ובין נמל ביירות. תשתית הדרכים הרעועה בארץ ישראל, סוריה ולבנון, ומחסור חריף בכלי תחבורה לא אפשרו קיום של קשר יבשתי בין האזורים האלו. הבריטים אמנם הפעילו את מסילות הברזל שנסללו בארץ ישראל ובסיני במהלך מלחמת העולם הראשונה הן על ידי האימפריה העות'מאנית והן על ידי הצבא הבריטי, אולם קו הרכבת ממצרים הגיע רק עד העיר חיפה, ולא הייתה לדואר אפשרות להוביל מטענים בדרך היבשה בין חיפה וביירות.
היוזמה של חברת התחבורה ניירן
חברת ניירן נוסדה על ידי האחים נורמן וג'רלד ניירן, אשר שרתו במהלך מלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי. בתום המלחמה הם החליטו להישאר בארץ ישראל ולהקים חברה שתספק שירותי הובלה של נוסעים ומטען. הם רכשו מכוניות מעודפי הצבא הבריטי ובשנת 1919 ייסדו קו תחבורה יומי שהוביל נוסעים ומטען בין חיפה ובירות. המכונית יצאה מחיפה בשעה 10 בבוקר והגיעה לבירות בשעה 4 אחר הצהריים. מכונית אחרת יצאה מבירות בשעה 10 בבוקר והגיעה לחיפה בשעה 4 אחר הצהרים.
השירות להובלת נוסעים פעל בהצלחה רבה, ובשנת 1923 החליטו שני האחים להרחיב את פעילותם ולהציע לדואר המצרי להקים שירות דואר מיוחד שיקצר את זמן הובלת המכתבים בין מצרים ולבנון. ההובלה המהירה, שהתחרתה בהובלה הרגילה בדרך הים, התבססה על קו הרכבת ממצרים לחיפה ועל שירות המכוניות של ניירן מחיפה לביירות.
תחילת השירות המיוחד
ב-23 באפריל 1923 התפרסמה בעיתון הרשמי של ממשלת מצרים (גיליון מספר 43, עמוד 7) הידיעה הבאה:
מנהל הדואר מודיע כי החל מיום ה-23 באפריל ניתן לשלוח מכתבים רגילים ומכתבים רשומים המיועדים לביירות בלבד באמצעות קו הרכבת קנטרה-חיפה ובהמשך במכונית לביירות.מכתבים שישלחו באמצעות שירות מהיר זה, אשר ימסרו בבית הדואר של אלכסנדריה לפני השעה 15:30 או ימסרו בבית הדואר של קהיר לפני השעה 17:30, יגיעו ברכבת לחיפה יום למחרת בשעה 12:45. הם יועברו מידית באמצעות מכונית אשר תגיע לביירות בו ביום בשעה 18:00.התשלום עבור השירות המיוחד הזה יכלול שני מרכיבים:1. התשלום הרגיל עבור משלוח המכתב.2. תוספת מיוחדת בסך 5 מילימים עבור כל 20 גרם או חלק מ-20 גרם.על כל מכתב, המיועד להישלח בשירות המיוחד, חובה לציין בדיו אדומה בצד הכתובת של המעטפה את המילים "באמצעות שירות מיוחד" (By Special Service). מכתבים שלא יודבקו עליהם בולים במחיר המלא של המשלוח יועברו ליעדם בדרך הים.חברת ההובלה מקבלת על עצמה את האחריות על אבדן של מכתב רשום, על פי הכללים הנהוגים בשירות הדואר, למעט מקרים של אובדן עקב שוד.השירות בין חיפה וביירות יופעל מידי יום, למעט יום ראשון.
שינויים בהפעלת השירות המיוחד
ימים ספורים לאחר הפעלת השירות המיוחד מיהר הדואר המצרי והכניס בו שינויים אשר נועדו להפוך אותו לאטרקטיבי יותר עבור לקוחות הדואר. שתי ידיעות שהתפרסמו בתוך מספר ימים בישרו את קיצור משך הזמן להעברת המכתב מקהיר לביירות בשלוש שעות, ואת הרחבת השירות למכתבים המיועדים לכל רחבי סוריה ולבנון, ולא רק לעיר ביירות.
ב-26 באפריל 1923 התפרסמה בעיתון הרשמי של ממשלת מצרים (גיליון מספר 44, עמוד 7) הידיעה הבאה:
מנהל הדואר הודיע כי... מכתבים אשר ימסרו בבית הדואר של אלכסנדריה לפני השעה 15:30 או ימסרו בבית הדואר של קהיר לפני השעה 17:30, יגיעו ברכבת לחיפה יום למחרת בשעה 9:30. הם יועברו מידית באמצעות מכונית אשר תגיע לביירות בו ביום בשעה 15:00.
ב-3 במאי 1923 התפרסמה בעיתון הרשמי של ממשלת מצרים (גיליון מספר 48, עמוד 7) הידיעה הבאה:
מנהל הדואר הודיע כי מכתבים רגילים ורשומים לכל רחבי סוריה ולבנון יתקבלו בבתי הדואר להעברה באמצעות השירות המיוחד על פי התנאים אשר פורסמו בעבר.
המכתב השמור באוסף אלכסנדר
כאמור, באוסף אלכסנדר שמורה מעטפה אשר, עד כמה שידוע כיום, מהווה את העותק היחידי ששרד מן השירות המיוחד שהופעל בשנת 1923.
המכתב נשלח ב-12 בספטמבר 1923 מבית הדואר של הליופוליס, רובע המגורים היוקרתי שהוקם בשנת 1905 כעשרה קילומטרים מצפון מזרח למרכז קהיר. כמתחייב מן הנהלים הוטבעה על המעטפה חותמת שכללה את המילים "באמצעות שירות מיוחד". הנוסח הזה נרשם על המעטפה גם בכתב יד בדיו אדומה.
השולח שילם עבור המכתב בבול שערכו הנקוב הוא 20 מילימים, מתוכם 15 מילימים נועדו לשלם עבור משלוח מכתב רגיל ללבנון ו-5 מילימים נועדו לשלם את התוספת המיוחדת עבור שירות המכונית של חברת ניירן.
בצידה האחורי של המעטפה מוטבעות מספר חותמות המתעדות את מסלול העברת המכתב ליעדו.
כאמור, המכתב נשלח בבית הדואר של הליופוליס ב-12 בספטמבר 1923 בין השעות 10 ל-11 בבוקר. הוא הגיע לבית הדואר המרכזי של קהיר באותו יום בשעה 1:30 אחר הצהריים. שתי חותמות מטושטשות וקשות לקריאה מעידות כי לאחר המסע ברכבת לחיפה והמשך המסע במכונית מחיפה לביירות הגיעה המעטפה לביירות ב-13 בספטמבר 1923, ולעיירת הנופש בחמדון (כ-20 ק"מ ממזרח לביירות) ב-14 בספטמבר 1923.
סופו של השירות המיוחד
הצלחתו של השירות המיוחד, וההוכחה כי ניתן להוביל דברי דואר בדרך היבשה באופן אמין ועקבי, שכנעה את הדואר המצרי, הדואר הארץ ישראלי והדואר הסורי לחבור יחד ולהפעיל את הנתיב היבשתי כחלק משירותי הדואר הרגילים, אשר לא דרשו תוספת תשלום. ב-4 בפברואר 1924 התפרסמה בעיתון הרשמי של ממשלת מצרים (גיליון מספר 12, עמוד 6) הידיעה הבאה:
מנהל הדואר הודיע כי תוקף החוזה עם חברת התחבורה ניירן, אשר המכוניות שלה שימשו להעברת המכתבים בין חיפה וביירות, פג ב-31 בינואר 1924. לפיכך, ההיטל הנוסף שנגבה מן הציבור עבור משלוח מכתבים לסוריה וללבנון יופסק החל מתאריך זה.כל המכתבים לסוריה וללבנון ישלחו מידי יום (למעט יום ראשון) בקו הרכבת קנטרה-חיפה, ומשם יאספו על ידי שלטונות הדואר הסורי ללא כל עלות נוספת, על פי הסכמים שנחתמו עם שלטונות הדואר של סוריה וארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה