משה רימר
שושנה יובל מחדרה
שניאור צבי שניאורסון נולד בשנת 1855 ברוסיה הלבנה, דור חמישי למשפחת הרבי הראשון של חסידות חב"ד. הוא נשא לאישה את אסתר לבית הינדין, ועסק במסחר. לאחר גל הפרעות של שנת 1882 החליט לעלות לארץ ישראל, ובשנת 1891 רכש 2,400 דונם מאדמת חדרה ועלה לארץ. עקב הרעה במצב בריאותו נאלץ לחזור לרוסיה בשנת 1896, ורק בשנת 1911 חזר להתגורר בחדרה עם משפחתו. שניאורסון היה אדם אמיד, אשר תרם מאדמתו למטרות שונות לטובת הציבור. הוא נפטר בחדרה בשנת 1932. היו לו שבעה ילדים, ובהם הבת – שושנה.
אברהם יובל נמנה על מתיישבי חדרה, והוא מצא את פרנסתו בחנות המכולת שפתח בשנת 1912 במרכז המושבה (כיום, רחוב הגיבורים). הייתה זו חנות כל-בו בה ניתן היה למצוא את כל הדרוש למתיישבי חדרה והנקודות הסמוכות. שמואל כפרי, פועל מעולי העלייה השלישית, כתב בזיכרונותיו כי בתקופה בה שהה בכרכור "הייתי רץ לחדרה וקונה באותה הזדמנות סוכר וסולת בחנות של יובל" (שמואל כפרי, זכרונות, הוצאת המשפחה, 1985, עמ' 54). צבי, בנו של אברהם, היה שותף עם אביו בניהול חנות המכולת.
צבי יובל נשא לאישה בחודש אלול תרע"ד (1914) את שושנה לבית שניאורסון.
 |
| מודעה שהתפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" ב-18 בספטמבר 1914 |
שלוש עשרה שנים מאוחר יותר התלוננה שושנה יובל בפני גורמים שונים בוועד חדרה על כך שרופא המושבה נתן זריקות לילדי גן הילדים.
תשובתו של שלמה מאירסון
ביום ל' ניסן תרפ"ז (2 במאי 1927) שלח שלמה מאירסון, ראש הוועד של חדרה, מכתב תשובה לגברת שושנה יובל.
במכתבו ניסה מאירסון להעמיד את הדברים על דיוקם ולהסביר מדוע תלונתה של שושנה יובל אינה משקפת את מה שהתרחש בגן הילדים:
בדבר תלונתך לפני אחדים מחברינו על הבדיקות שעשה רופא המושבה אצל ילדי גן הילדים – עלינו להעירך כי הרופא לא עשה שום זריקות כי אם בדיקות "פירקה" בהתאם להוראות שקיבל מ"הדסה" על פי ההסכם שבינינו ובינם בדבר שרות ההיגיינה בבית הספר וגן הילדים. תוצאות הבדיקות הן משביעות רצון לגמרי ולא גרמו לילדים איזו אי נעימות שהיא. בדיקות כאלה נעשו בכל בתי הספר וגני הילדים שבארץ.
הבדיקות התקופתיות לילדים במערכת החינוך
ארגון "הדסה" החל לפעול בארץ ישראל בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ואחת מפעולותיו הייתה הנהגת בדיקות תקופתיות לילדי מערכת החינוך כחלק מניסיון לאתר מוקדי התפרצות אפשריים של מחלות מדבקות. על פי ההסכם שנחתם בין ארגון "הדסה" ובין המועצות המקומיות שהסכימו לכך, בוצעה הפעילות על ידי אנשי הבריאות של המועצות המקומיות ברחבי הארץ, בהנחיה מקצועית של "הדסה".
במאמר שפרסם ד"ר א. בראנד, רופא עוזר במחלקת ההיגיינה של בית הספר הדסה, ב-20 בדצמבר 1943 בעיתון על המשמר, הוא תיאר את הפעילות שהונהגה על מנת להבטיח את בריאותם של ילדי מערכת החינוך:
מערכת החינוך לא התמקדה רק בבדיקת הילדים. כבר בתחילת שנות העשרים הונהגו בדיקות "למורים, לגננות ולמשמשים בבתי הספר". רופאי בתי הספר בדקו כל עובד "בדיקה כללית מדוקדקת", ובדיקות הלב והריאות נעשו על ידי שיקוף רנטגן. בכל מקרה של חשש נמנע מן המורה לקבל קביעות בעבודה, והוא נדרש לעבור בדיקות נוספות. "מחלקת ההיגיינה עיבדה שיטת בדיקה למורים חדשים כדי שמירת הילדים בפני מחנכים 'עצבניים', דבר שחשיבותו גדולה להיגיינה הנפשית".כל ילדי בתי הספר בארץ נבדקו לשחפת על ידי מבחן עור מיוחד (פירקה או מנטו). בבתי הילדים שהגיבו באופן חיובי לבדיקה הראשונית נערכה חקירה מיוחדת, ועל פי הצורך נעשה שיקוף ריאות.
מערך ההיגיינה טיפל בשורה ארוכה בדיקות כלליות: בדיקת השערות והעור, בדיקת העיניים, בדיקת אוזניים, איתור בלוטות צוואר מוגדלות, בדיקת ליקויים בעצמות, ואיתור מקרים של חוסר תזונה. עם זאת, דגש מיוחד ניתן לאיתור מקרים של מחלת שחפת ופגיעה בריאות. לכל התלמידים עד גיל 10 עשו בבית הספר הרכבה לפי פירקה, ואלא שתוצאות ההרכבה היו חיוביות, נשלחו לליגה למלחמה בשחפת לשם שיקוף הריאות בקרני רנטגן. גם ילדים שתוצאת הפירקה נמצאה שלילית, אולם נראו חשודים בעיני הרופא, נשלחו לליגה למלחמה בשחפת לשם בדיקה יסודית יותר באמצעות הרכבה לפי שיטת מנטו.
שתי שיטות הבדיקה, הן זו שפותחה בשנת 1906 על ידי הרופא האוסטרי קלמנס פון פירקה והן זו שפותחה בשנת 1907 על ידי הרופא הצרפתי שארל מנטו, מבוססות על הזרקת כמות קטנה של חלבונים מחיידק השחפת אל השכבה התת עורית של המטופל ובחינת התגובה האלרגית של הנבדק.
 |
| בדיקת התגובה האלרגית על פי שיטת מנטו |
מס לקרן הקיימת
אחת הדרכים בהן ניסו הארגונים השונים בארץ ישראל להירתם למען גיוס כספים עבור הקרן הקיימת לישראל הייתה הנהגת החותמת של "מס לקרן הקיימת - שולם". חותמת זו הוטבעה על שורה ארוכה של מסמכים, החל מכרטיסי קולנוע וכלה במסמכים רשמיים של ועדי היישובים היהודיים, וכל חותמת שכזו ביטאה תרומה של מיל אחד לקרן הקיימת לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה