עץ ישוע המשיח

גלויה תיירותית, אשר עותק ממנה שמור באוסף אלכסנדר, מהווה עדות למסורת מקומית שרווחה בין ערביי העיר לוד, ואשר ראתה בעץ השקמה הגדול הממוקם לצד הדרך הראשית מדרום לעיר את האתר בו עתיד להתרחש קרב אחרית הימים בין עיסא (הוא ישוע המשיח) ובין הדג'אל (הוא האנטי כרייסט).

משה רימר

הגלויה התיירותית

בתחילת שנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, פתח הצבא הבריטי במתקפה כנגד חיילי האימפריה העות'מאנית. בעקבות כישלון הניסיונות התורכיים לחצות את מדבר סיני ולכבוש את תעלת סואץ, החליטו הבריטים כי ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, והחלו לנוע לעבר ארץ ישראל. בסדרת קרבות שנערכו בשנים 1917 ו-1918 הביסו הבריטים ובעלי בריתם את הכוחות העות'מאניים, כבשו את ארץ ישראל וסוריה, והכריעו את המערכה בחזית ארץ ישראל.

מתוך מודעות לחשיבותו של התיעוד ההיסטורי של מהלכי הקרב, צרפו הבריטים לכוחות הלוחמים מספר צלמים צבאיים, אשר פעלו בקו החזית וצילמו את התקדמות הלוחמים, את אתרי הקרבות ואת המקומות ההיסטוריים בהם עבר מסע המלחמה. התמונות נשלחו למטה הבריטי ששכן במצרים, שם הוחלט איזה תמונות לפרסם לציבור כתמונות רשמיות של הצבא הבריטי.

אחד מאפיקי הפרסום של התמונות הרשמיות היה באמצעות חברת מ. חסאב מקהיר (M. Cassab POB 896 Cairo), אשר עסקה בהפקה סיטונאית של גלויות תיירותיות. החברה פרסמה לאורך השנים סדרה של כ-400 גלויות המבוססות על התמונות הרשמיות הבריטיות, ואשר מתעדות את מסע המלחמה החל מצעדיו הראשונים במדבר סיני, עבור דרך ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי, וכלה באזור סוריה ולבנון.

הלוגו של חברת מ. חסאב מקהיר

באר הכספית, היא ביר זיבאק

אחת התמונות הרשמיות, אשר הונפקה כגלויה על ידי חברת מ. חסאב, צולמה במחצית הדרך הקצרה המובילה בין רמלה מדרום ובין לוד בצפון. במקום זה חפורה באר ועליה הוקם מבנה קטן בעל כיפה, אשר כונה בפי תושבי האזור בשם "ביר זיבאק", כלומר באר הכספית. לדעת חוקרים הוקם המבנה בתחילת התקופה העות'מאנית, למרות שיתכן כי הבאר נחפרה עוד קודם לכן, במהלך התקופה הממלוכית. הדרך בין רמלה ללוד (כיום רחוב העצמאות בלוד) הייתה חלק מדרך הדואר הממלוכית, ויתכן כי הבאר נחפרה כחלק מנקודת מנוחה שנועדה לשרת את שליחי הדואר. ממזרח לבית הבאר נטוע עץ שקמה גדול, שאולי שימש כנקודת צל בה יכלו עוברי הדרך לנוח בעודם שותים ממי הבאר.

בתמונה המופיעה בגלויה מצולמת הדרך במבט לכיוון צפון. בצידה הימני של התמונה נראה עץ השקמה הגדול, ובצידה השמאלי נראה מבנה הבאר. הכותרת ששולבה מתחת לתמונה מזהה את האתר בשם "עץ ישוע המשיח ליד רמלה".

הכותרת של הגלויה מהווה עדות יחידה לקיומה של מסורת הקושרת את עץ השקמה אל ישוע המשיח, הקדוש גם עבור המוסלמים. סקירה של מקורות שונים שהזכירו את האתר מנסה להתחקות אחר הרקע למסורת זו.

ג'ורג' הקדוש הורג הדרקון

פיליפ ג'ק בלדנספרגר, בנו של מיסיונר נוצרי, שנולד בירושלים בשנת 1856 עסק בחקלאות ובגידול דבורים. במהלך סיוריו הרבים ברחבי הארץ קשר פיליפ קשרים עם האוכלוסייה המקומית וליקט סיפורים ומסורות על אתרי ארץ הקודש ועל עולם הטבע שלה. שליטתו בשפה הערבית אפשרה לו לנהל שיחות מעמיקות עם המלומדים המקומיים ולהשיג את המידע בו היה מעוניין. באחד מסיפוריו מתאר פיליפ כיצד ערך מסע מיוחד כדי לשוחח עם דרוויש בשם חמד מוחמד, ודרך אגב הוא מזכיר מסורת מקומית שנקשרה לאתר ביר זיבאק:

"...כיצד יתכן שחמד מוחמד, דרוויש מגזע הבדואים, שסיפק לי מידע רב... בו ברגע עלה בי הרעיון לשמוע דברים מפיו בנושא. אבל היכן ניתן למצוא אותו? כדרוויש העושה את ימיו בנדודים ומשתכר למחייתו באמנותו, אפשר שהוא נודד במישורי השרון אי שם בין עקרון, הלא היא בעל זבוב הקדומה, נבי רובין שבקרבת שפך נחל רובין, ושייח' סידנא עלי, צפונית ליפו. אלא אם כן הוא נמצא ליד הגדה הירוקה של נהר עוג'ה? דרך אחת בלבד הותירה פתח מענה לשאלה – לקפוץ על אוכף סוסתי ולצאת לחפשו. דרכי הראשונה נשאתני לכפר הולדתו בית דג'ן, ליד המקום בו הוקם מקדשו של האל דגון בימי הפלישתים. אולם באותו בוקר יצא לדרכו דרומה, אפשר ללוד או לרמלה, שם המתינו לו לקוחות רבים. מכל מקום, לאחר שעה נוספת של טלטולים באוכפי, הבחנתי בו יושב ליד ביר זיבאק, הידועה כבאר שם פגש ג'ורג' הקדוש את הדרקון." (פיליפ ג'. באלדנספרגר, המזרח הבלתי משתנה, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1982, עמ' 42).

איור של ג'ורג' הקדוש התלוי על קיר הכנסייה היוונית אורתודוכסית בלוד

המסורת המקומית, אשר קשרה בין ביר זיבאק ובין הקרב בו הביס ג'ורג' הקדוש את הדרקון הנורא, לא מסבירה כיצד זכה עץ השקמה הגדול שלצד מבנה הבאר לכינוי "עץ ישוע המשיח". למרבה המזל קיים תיעוד נוסף הקושר את אתר ביר זיבאק עם אירוע אחר, חשוב ומשמעותי בהרבה, העתיד להתרחש באחרית הימים.

קרב אחרית הימים

ג'יימס אדוארד הנאואר, בנו של יהודי מומר, שנולד ביפו בשנת 1850 וששימש כמורה וככוהן דת נוצרי בירושלים ובדמשק, תיעד את האגדות והמסורות העממיות שרווחו בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים וסביבתה. 

ג'יימס אדוארד הנאואר

אגב תיאור של שער יפו בירושלים (הנקרא בערבית באר אל-ח'ליל) שילב הנאואר את המסורת אודות הקרב העתיד להתרחש באחרית הימים בפאתי העיר לוד:

"בחזון יום הדין המוחמדני מופיע באב אל-ח'ליל כשער לוד, שבו יחסל עיסא אבן מרים את משיח השקר, אם כי ישנם מלומדים כמו למשל אבולפדה וכמאל א-דין העומדים על כך שהדבר יתרחש למעשה בכניסה לעיר לוד, או ליתר דיוק בתוך באר שבבניין קטן בעל כיפה, המצוי בחצי הדרך בין לוד לרמלה ואשר נקרא "ביר א-זיבק" או באר הכספית עליו מצביעים כעל הנקודה שבה יקיץ הקץ על ה"דג'אל" (שפירושו המילולי" המתחזה) – משיח השקר." (ג'יימס אדוארד הנאואר, אגדות מארץ הקודש, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1989, עמ' 66).

בהערת שוליים הרחיב הנאואר את הסיפור ותיאר בפירוט את מהלך הקרב בו יביס עיסא את הדג'אל:

"עיסא ירד על הצריח הנושא את שמו במסגד בית אומיה בדמשק, ואחר כך יצא עם מאמיניו מאל-קודס כדי להיאבק בו [במתחזה]. הדג'אל יגיע מעיראק או מח'ורסאן ועמו חיל בן 70,000 יהודים, שיכירו בו כמשיח בן דוד, ויבקשו לחדש את ממלכתם בהנחייתו. מירושלים יביא עמו עיסא שלוש אבנים, שישליך במתחזה הנמלט, עם הראשונה יאמר: "בשם אלוהי אברהם", בשנייה יאמר: "בשם אלוהי יצחק", ובשלישית: "בשם אלוהי יעקב". פגיעתו תהיה מדויקת וקטלנית. היהודים המובסים ינסו להיחבא, ואולם כל מסתוריהם יחוננו בכוחות פלאיים, והאבנים שמאחוריהן יסתתרו יזעקו: "יש יהודי מאחורי"." (ג'יימס אדוארד הנאואר, אגדות מארץ הקודש, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1989, עמ' 66, הערה 2).

מדפיסי הגלויה, ששמעו ככל הנראה מאנשי לוד את הסיפור ולפיו ישוע עתיד לנצח באחרית הימים את האנטיכריסט על אם הדרך בין לוד ורמלה, בחרו לתעד את המסורת הזו בשולי הגלויה שהנפיקו, ולתאר את עץ השקמה הענף בשם "עץ ישוע המשיח".

אחרית דבר

לאחר הקמת מדינת ישראל החליטה עיריית לוד לכנות את בית הבאר בשם "באר השלום". בשנת 1955, במלאת עשור לפטירתה של הנרייטה סאלד, נבנה למרגלות עץ השקמה ספסל אבן ועליו שלט המציין כי עץ השקמה שימש כמקום מנוחה מועדף של הנרייטה סאלד במהלך הביקורים שערכה בסביבה בין האתרים בהם השתכנו ילדי "עלייה הנוער".

מימין, מעבר לכביש, מוצבת הכתובת ולצידה הספסל המוקדשים לזכרה של הנרייטה סאלד

לקריאה נוספת:

ד"ר אברהם (אבי) ששון, "ביר זייבאק – תחנת דרכים על דרך רמלה-לוד כבבואה להתפתחות הדרך בין שתי הערים", בתוך: לוד "דיוספוליס – עיר האלוהים", כתב עת להיסטוריה, לארכיאולוגיה ולמורשת של לוד, עורך: אלון שביט, כרך ז', 2021, עמ' 122-95.