משה רימר
השפה של סימני הדואר
אספן המתמקד בלימוד תולדות הדואר לומד לפענח את סימני הדואר השונים המוטבעים על המעטפה, ולשחזר באמצעותם את האירועים שהשפיעו על דרכו של המכתב. ברוב המקרים דרך זו היא קצרה וישירה, וכל רשויות הדואר המעורבות בהעברת המכתב משתדלות שלא לעכב את המכתב. אספן תולדות הדואר מעדיף "סיפורים מסובכים", בהן סימני הדואר מעידים על תקלה בהעברת המכתב, או על מעורבות של גורמים שונים שהשפיעו באופן לא שגרתי על דרכו של המכתב. מקרים אלו הם מעניינים יותר, ולרוב הם מעידים סיבוך ארגוני, פוליטי או חברתי בעל משמעות החורגת מעולם ניתוב הדואר. דוגמה לכך ניתן למצוא במכתב, השגרתי לכאורה, ששלח המוען מפולין למכריו בישראל.
הניתוב השגוי
לאור יחסי האיבה בין מצרים וישראל, לא היו בין שתי המדינות קשרי דואר ישירים ולא הייתה לדואר המצרי אפשרות להעביר את המכתבים לידי הדואר הישראלי. על פי הנוהל המקובל הטביעו פקידי הדואר על המעטפה חותמת המצהירה כי "אין שירות דרך מצרים", המכתבים נארזו מחדש בשק הדואר, וזה נשלח חזרה לפולין.
 |
| PAS DE SERVICE VIA EGYPTE |
משלוח המעטפה לישראל
עם הגעת שק הדואר לידי הדואר הפולני, הוא חזר והעמיס אותו על מטוס שהמריא לישראל. הדואר הישראלי, שקיבל את שק הדואר הוציא מתוכו את המעטפות והטביע על כל אחת מהן, בצידה האחורי, חותמת המעידה על יום קבלת המעטפה.
מן החותמת עולה כי המעטפה הגיעה לישראל ב-19 בפברואר 1959, כ-40 יום לאחר שנשלחה בפעם הראשונה מבית הדואר בגדנסק.
כמקובל, הטביע דואר ישראל בחזית המעטפה חותמת מיוחד המסבירה כי העיכוב במסירת המעטפה לא נגרם באשמתו של דואר ישראל. החותמת מסבירה כי "מכתב זה התעכב באחת ממדינות ערב כתוצאה מניתוב בלתי נכון."
שגיאות ניתוב מסוג זה התרחשו מעת לעת, ואין מדובר באירוע נדיר או בפריט יחיד במינו. במרבית המקרים, כאשר שקי דואר נותבו בטעות למדינה שהייתה בקשרי ידידות עם מדינת היעד, נעשה מאמץ לתקן את הטעות ולהחזיר את המכתבים למסלולם הנכון מהר ככל האפשר. העובדה ששק הדואר הישראלי נותב במקרה הזה למצרים, שהייתה מדינת אויב עוינת, הובילה לעיכוב של חודש ויותר במסירת דברי הדואר ליעדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה