משה רימר
חוק השמות היהודיים
בשנת 1938 חלה הרעה משמעותית בצעדים שנקטו הנאצים כנגד היהודים שהתגוררו תחת שלטונם. שורה של חוקים חדשים נועדה להציק, להגביל ולהשפיל את היהודים, ולסמן אותם באופן ברור ונבדל מן האוכלוסייה הלא יהודית. ב-17 באוגוסט 1938 פורסם צו המחייב את כל היהודים ששמם הפרטי אינו "יהודי מובהק" לאמץ באופן חוקי שם פרטי נוסף. הצו, שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 1939, חייב את כל הגברים היהודים להוסיף לשמם את השם "ישראל", ואת כל הנשים היהודיות להוסיף לשמן את השם "שרה".
החוק חייב את היהודים לציין בכל הזדמנות את שמם המלא, כולל השם האמצעי היהודי, הן בעת חתימה על מסמכים רשמיים והן במסמכים פרטיים, דוגמת מכתבים. המטרה הייתה לזהות באופן מידי את הכותב כיהודי, ולא לאפשר ליהודים את האנונימיות שתקל מעט על מצבם היום-יומי. תוספת זו של "שם יהודי" מאפשר לזהות את שני המכתבים שנשלחו מגרמניה כמכתבים של יהודים.
המכתבים לאמריקה
מלחמת העולם השנייה פרצה באירופה בחודש ספטמבר 1939, אולם הקשרים בין גרמניה הנאצית ובין ארצות הברית המשיכו כרגיל עד סוף שנת 1941. כך יכולה הייתה רוזה שרה פראוליך (Rosa Sara Frohlich) לשלוח מכתב לארצות הברית ב-5 באוגוסט 1940, ומקס ישראל קאומהיימר (Max Jsrael Kaumheimer) יכול היה לשלוח מכתב לארצות הברית ב-20 בפברואר 1941.
כך נראית חזית המכתב ששלחה רוזה פראוליך
וזה צדו האחורי
כך נראית חזית המכתב ששלח מקס קאומהיימר
וזה צדו האחורי
הצנזורה הגרמנית
בכל רחבי העולם מכתבים שנשלחו בזמן מלחמה היו נתונים לצנזורה קפדנית, וכך היה המצב גם בגרמניה הנאצית. כל מכתב נבדק על ידי שני בודקים שונים מאנשי הצנזורה של הצבא, ובתום הבדיקה הטביע כל בודק חותמת מלבנית קטנה עם מספר מזהה. כך יכלו הגרמנים להבטיח כי הבדיקה תהייה קפדנית, ולזהות במקרה של תקלה מי היה הבודק שהתרשל בתפקידו ולא עצר מכתב שהתגלה בו תוכן בעייתי (אחת החותמות הוסתרה בשלב מאוחר יותר על ידי סרט הנייר שהודבק על המעטפה).
בתום הבדיקה הוצמד אל צידה האחורי של המעטפה סרט נייר דביק שאטם אותה, והסרט נחתם בחותמת שהעידה כי המכתב נבדק ואושר למשלוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה