משה רימר
חברת התעופה אימפריאל איירווייז
ב-31 במרץ 1924 נוסדה חברת התעופה הבריטית אימפריאל איירווייז (Imperial Airways). הקמת החברה סימלה את כוונת הבריטים לחזק את שליטתם באימפריה הענקית שלהם על ידי פיתוח קווי תעופה יעילים שיקשרו בין בריטניה ובין קצות האימפריה. בשנת 1924 הייתה זו אמירה נועזת, וקשה ליישום. המטוסים באותה עת היו קצרי טווח, וכל טיסה ארוכה חייבה נחיתות מרובות לאורך הדרך על מנת לתדלק ולתחזק את המטוס. אמצעי הניווט היו בחיתוליהם, וטיסה ממושכת מעל תוואי שטח לא מוכר הייתה בחזקת סכנה. המצב הפוליטי בשנות העשרים והשלושים לא היה יציב, ולא אחת נאלצו מנהלי חברת התעופה לתכנן מסלולים חדשים בכפוף לתוקף ההסכמים אותם חתמו עם המדינות שלאורך הדרך.
המושג "קו טיסה" היה שונה מאוד מן המוכר לנו כיום. הכרטיס אותו מכרה החברה ללקוחותיה הבטיח להביא אותם אל היעד, אולם במקרים רבים כללה הנסיעה לאתרים המרוחקים שילוב של קטעי טיסה, נסיעה ברכבת, הפלגה בספינה ושאר אמצעי תחבורה. תנאי מזג האוויר השפיעו לא אחת על יכולת הטיסה של המטוסים באותם ימים, ולא אחת קו הטיסה בעונת קיץ היה שונה מאוד מקו הטיסה בעונת החורף, בה לא ניתן היה לטוס מעל שרשרות הרים או אזורים אחרים שהיו מועדים למזג אוויר סוער. גם הביקוש לטיסות לא היה גבוה. אנשים מעטים רצו לטוס, או יכלו להרשות לעצמם את מחיר הטיסה. מנהלי הדואר עשו מאמצים רבים כדי לשכנע את הציבור לשלם את תוספת המחיר שנדרשה על מנת לשלוח מכתבים בדואר אוויר.
השנים הראשונות לא היו פשוטות כלל ועיקר. למרות סובסידיה ממשלתית נדיבה סבלה החברה מהפסדים כספיים ולא הצליחה לפתח את צי המטוסים שלה. היא הפעילה מספר קווי תעופה לצרפת, גרמניה, בלגיה ושוויץ, אולם נכנעה לתחרות מול חברות התעופה האירופאיות והפסיקה לטוס לצפון אירופה. בשנת 1927, בעקבות שורה של רפורמות במבנה התקציבי של החברה הוחלט למקד את תשומת הלב בקווים הארוכים אל קצות האימפריה הבריטית.
טיסה ליבשת אמריקה, אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, לא הייתה אפשרית באותה עת. חברת אימפריאל איירווייז בחרה לפתח שני קווי תעופה ארוכים. הנתיב האפריקאי ממצרים ועד לדרום אפריקה, והנתיב למזרח שהתחיל במזרח הים התיכון והגיע לאוסטרליה.
הנתיב למזרח
ראשיתו של הנתיב למזרח בקו תעופה שייסד חיל האוויר הבריטי בשנת 1921. אחת לשבוע המריא מטוס צבאי מקהיר שבמצרים והוביל נוסעים ודברי דואר לבגדד שבעירק. חברת אימפריאל איירווייז קיבלה לידיה את הקו הזה בשנת 1927, ומיד האריכה אותו עד לעיר בצרה שבדרום עירק. בחודש מרץ 1929 הוארך הקו עד לקראצ'י שבמערב הודו (כיום בפקיסטן), ובחודש דצמבר 1929 הוארך הקו לדלהי שבהודו.
נתיב הטיסה בין בצרה וקראצ'י חייב את המטוסים לנחות לתדלוק במספר מנחתים שהוקמו בשטחה של פרס, בחלקו הצפוני של המפרץ הפרסי. בעקבות לחץ של דיפלומטים גרמניים החליטה ממשלת פרס שלא להאריך את החוזים שחתמה עם הבריטים, ולאסור עליהם להמשיך ולטוס בשטחה. חברת אימפריאל איירווייז נאלצה לשנות את נתיב הטיסה, ולהקים שורה של מנחתים חדשים בחלקו הדרומי של המפרץ הפרסי, בשטחן של כווית, בחריין ושרג'ח. הנתיב החדש התחיל לפעול בסוף שנת 1932, ובגמר השינוי יכולה הייתה החברה להמשיך ולהאריך את הקו למזרח. ביולי 1933 הוארך הקו לכלכותה שבמזרח הודו, בספטמבר 1933 הוארך הקו לרנגון שבבורמה, בדצמבר 1933 הוארך הקו לסינגפור שבחלקו הדרומי של חצי האי המלאי, ובדצמבר 1934 הגיע הקו לאוסטרליה.
צרות באירופה
המסלול המקורי שגיבשה חברת אימפריאל איירווייז יצא בטיסה מבריטניה לבאזל שבשוויץ, המשיך ברכבת אל העיר גנואה שבצפון איטליה, משם בטיסה דרך רומא ונאפולי אל אתונה שביוון, ומשם בטיסה למצרים.
בשנת 1929 החמירה איטליה את מדיניותה לגבי זכויות הטיס בשטחה, דבר שחייב את חברת אימפריאל איירווייז לחפש מסלול חלופי שיעקוף את איטליה בדרך לאתונה. התוואי שגובש יצא בטיסה מבריטניה לפריז שבצרפת, המשיך בטיסה דרך שורה של מדינות במרכז אירופה והגיע לאתונה. נתיב זה התגלה כבעייתי במיוחד עקב תנאי מזג האוויר הקשים, והוחלף כעבור שבועיים בלבד במסע ברכבת מפריז לאתונה. במהלך השנתיים הבאות השתנה המסלול שוב ושוב בין התוואי האיטלקי והתוואי של מרכז אירופה. בחודש אוקטובר 1931 נקבע כי המסע יצא בטיסה מבריטניה לפריז, משם ברכבת לברינדיזי שבדרום איטליה, ומשם בטיסה לאתונה.
באותה הזדמנות הוחלט כי הטיסה שתמריא מאתונה לא תנחת באלכסנדריה שבמצרים, אלא בחיפה שבארץ ישראל. הנוסעים ושקי הדואר הובלו במכוניות לטבריה, שם המתין להם המטוס שהטיס אותם להמשך המסלול מזרחה לכיוון בגדד.
היה זה שינוי משמעותי של תוואי הטיסה דרך ארץ ישראל. עד אז המריאו המטוסים מאלכסנדריה שבמצרים, נחתו בים מול עזה, והמשיכו בדרכם לבגדד. באוקטובר 1931 עבר התוואי לחלק הצפוני של ארץ ישראל, לחיפה ולטבריה.
חנוכת הקו מבריטניה לקפריסין
המטוסים שהמריאו מאתונה בדרכם לחיפה עברו מעל קפריסין, ובחברת אימפריאל איירווייז הוחלט להוסיף את האי לרשימת התחנות בנתיב למזרח. ב-8 באפריל 1932 התפרסמה בעיתונות בבריטניה הודעה מטעם הנהלת הדואר המבשרת על יעד חדש אליו ניתן לשלוח מכתבים בדואר אוויר. בהודעה נכתב כי הדואר לקפריסין יצא מבריטניה ב-16 באפריל 1932, ויגיע ליעדו ב-19 באפריל.
תוכנן כי מקפריסין תצא טיסה בתוואי חדש ישירות לטבריה, שם יועברו הנוסעים ושקי הדואר אל המטוס היוצא מזרחה לבגדד. המכתב השמור באוסף אלכסנדר נשלח מקפריסין בטיסה הזו, אשר המריאה מלימסול ב-19 באפריל 1932 ונחתה בו ביום על אגם הכינרת מול חופי טבריה.
שינוי המסלול ממצרים לקפריסין התברר ככישלון מבחינה מסחרית, ויחסית מעט מאוד מכתבים נשלחו בדואר אוויר אל קפריסין וממנה. בספטמבר 1932 פרסמה הנהלת הדואר כי בכוונתה לבטל את השירות החדש לקפריסין, וכי המכתבים שישלחו לאי יוטסו לטבריה, משם יועברו לחיפה ויועמסו על ספינת קיטור שתפליג לקפריסין.
בינואר 1933 הוחזר נתיב הטיסה לתוואי של אתונה – אלכסנדריה – עזה – בגדד. באוקטובר 1937 שונה המסלול שוב לתוואי אתונה – אלכסנדריה – טבריה – בגדד.
מכתב מלימסול לקהיר
כאמור, קו הטיסה בין לונדון לקפריסין נחנך ב-16 באפריל 1932, והמטוס שפעל בקטע הטיסה האחרון מאתונה נחת בלימסול ב-19 באפריל. בו ביום המריא המטוס שוב בדרכו מזרחה, וחנך קו טיסה חדש נוסף, לימסול – טבריה, מקטע ראשון בקו לימסול – הודו.
באחד משקי הדואר שעל המטוס היה המכתב השמור באוסף אלכסנדר.
המכתב נשלח על ידי ד"ר מליארקיס מלימסול לאישה בשם סוניה מליארקיס ששהתה בקהיר. ככל הנראה המדובר בתיירת, מאחר ולא הייתה לה כתובת קבועה בקהיר והמכתב נשלח אל שירות "דואר שמור" (POSTE RESTANTE) בבית הדואר של קהיר. במסגרת שירות זה שמרו הפקידים את המכתב בבית הדואר עד אשר יבוא הנמען ויבקש לקבלו.
על המכתב הודבקו בולים של המושבה הבריטית קפריסין בערך נקוב של חמישה פיאסטרים. בקפריסין הייתה עדיין נהוגה באותם ימים שיטת המטבע שמקורה בתקופת השלטון הטורקי, ולפיה כל פיאסטר התחלק ל-40 פארה.
המכתב הוחתם ב-18 באפריל 1932 בחותמת הדואר הרשום של לימסול, והועלה על הטיסה שהמריאה יום לאחר מכן.
ספינת האוויר מדגם Short S.8 Calcutta יצאה מלימסול ונחתה במי הכינרת ליד טבריה.
 |
| Short S.8 Calcutta (המקור: ויקיפדיה) |
אם המכתב היה מיועד להמשיך בדרכו מזרחה, הוא היה מועבר יחד עם הנוסעים ושאר שקי הדואר אל מטוס אחר, מדגם Handley Page HP42, ומוטס אל בגדד שבעירק.
 |
| Handley Page HP42 (המקור: ויקיפדיה) |
אבל המכתב היה מיועד לקהיר. שורת החותמות במוטבעות בצדו האחורי של המכתב מתעדות את המסלול אותו עבר לאחר הנחיתה בכינרת.
הוא הורד מן המטוס, הוחתם ב-19 באפריל בבית הדואר של טבריה (TIBERIAS), והועבר במכונית לחיפה. שם הוא נמסר לסניף הדואר הנע (TPO - Travelling Post Office) שפעל על הרכבת בקו חיפה-רפיח. המכתב הוחתם ב-20 באפריל בחותמת HAIFA-RAFA T.P.O. והועמס על הרכבת לכיוון קהיר. ב-21 באפריל 1932 הגיע המכתב לקהיר, שם הוחתם בחותמת בית הדואר המקומי (CAIRO) והמתין לסוניה מליארקיס שתבוא לקבלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה