משה רימר
עיירת הנופש בורקום
בצפון מערב גרמניה, לא רחוק מן הגבול עם הולנד, שוכן בים הצפוני אי קטן וירוק בשם בורקום (Borkum). היישוב היחידי על האי, הקרוי גם הוא בשם בורקום, נודע מאז מחצית המאה ה-19 כאתר תיירות מבוקש וכעיירת נופש שהציעה לאורחיה אווירה גרמנית מסורתית ומזג אוויר מתון לאורך כל השנה. הנופשים הגיעו לבורקום כדי לרחוץ במי הים הצפוני, ולבלות עם חבריהם בבתי המלון והמסעדות שעל האי.
כמקובל באותה עת, טרחו פרנסי בורקום והנפיקו גלויה תיירותית בה הציגו בפני הנופשים הפוטנציאלים את היתרונות הגלומים בעיירה כאתר נופש מומלץ.
הכותרת של הגלויה כללה את הנוסח המקובל "ברכות מבורקום" (Gruss aus Borkum).
והתמונה המרכזית הציגה את נקודת המשיכה המרכזית של בורקום כאתר שמח, אליו באים התיירים כדי לבלות בחגיגה גרמנית מסורתית הכוללת שתיית אלכוהול, מוזיקה, ושירה בציבור.
ההימנון של בורקום
בסוף המאה ה-19 חיבר אחד המבקרים הקבועים באי המנון בשבחו של האתר החביב עליו, והשיר הזה הפך כמעט מיד ללהיט בבתי המרזח של בורקום. האורחים נהגו לשיר אותו בהתלהבות רבה, וראו בו את אחד מאירועי המפתח של הבילוי הלילי במקום. אין פלא שמעצבי הגלויה התיירותית בחרו לפרט את מילות ההמנון מתחת לציור המרכזי.
שני הבתים הראשונים של השיר פרטו את שבחי האי, ואת היתרונות הקסומים שהוא מציע לנופשים בו:
אנו מברכים אותך היום בשיר שמח,
אתה, חוף הים היפה של בורקום.
מקום בו השחף דואה באוויר,
והאדמה משתרעת ירוקה.
מקום בו בדיונות שואג הים הצפוני,
וגליו מתקרבים בפראות,
בו אור המגדלור ממרום גובהו,
מורה לספן את דרכו.
אז אנחנו רוצים לשיר את שבחיכם בקול רם,
כולנו, אורחים מרחוק ומקרוב.
הקריאה צריכה להישמע בהתלהבות:
בורקום הידד! בורקום הידד!
יש, כמובן, מרחצאות רבים ועשירים
במולדת הרחבה,
אבל אף אחד מהם לא משתווה לך,
לחוף האי המדהים שלך.
נוכח הכישוף שלך, כמה קל
לשחזר ברעד,
איך הלב הופך כל כך רענן וקליל,
ובשמחה המבט זורח.
אז אנחנו רוצים לשיר את שבחיכם בקול רם,
כולנו, אורחים מרחוק ומקרוב.
הקריאה צריכה להישמע בהתלהבות:
בורקום הידד! בורקום הידד!
הבית השלישי של ההמנון הוא זה שהציג במלא העוצמה את "יתרונה" העיקרי של בורקום כאתר הנופש המתאים לקהל הגרמני:
הוא מושל במדינת האי הירוק,
רגש גרמני אמיתי,
ולכן כל מי שקשור אלינו,
נמשך אליך באושר.
בחוף בורקום רק הגרמניות מושלת,
הדגל הוא גרמני בלבד,
אנו שומרים על טוהר תג הכבוד,
גרמניות מכל וכל.
אבל מי שמתקרב אליך ברגליים שטוחות,
עם אף עקום ושיער מתולתל,
הוא לא צריך ליהנות מהחוף שלך,
הוא חייב ללכת! הוא חייב ללכת! הַחוּצָה!
לטובת מי שהתקשה להבין במה דברים אמורים, ומי הם אותם אנשים לא רצויים בעלי הרגליים השטוחות, האף העקום והשיער המתולתל, הוסיף מעצב הגלויה איור מתאים שהמחיש כיצד שומרים בעלי המלונות באי על אורחיהם מפני נוכחות של יהודים.
 |
| אבל מי שמתקרב אליך ברגליים שטוחות... הוא חייב ללכת! הַחוּצָה! |
ההמנון של בורקום נשמר כמסורת אהובה לאורך עשרות שנים. בשנת 1919, בתום מלחמת העולם הראשונה, נערך בבורקום משאל עם בקרב התושבים והאורחים האם להפסיק את המסורת הפוגעת ביהודים. ברוב מוחץ החליטו משתתפי המשאל להמשיך ולהשמיע את ההמנון הפופולארי. המנהג הזה קיבל כמובן משנה חשיבות עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ורק בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר תבוסתה של גרמניה הנאצית, נעלם ההמנון הבזוי מן הנוף המקומי.
בורקום – בירת האנטישמיות
הנופשים הרבים שפקדו את אתר הנופש הפופולארי של בורקום קיבלו בהתלהבות את המסר האנטישמי, ואת ההבטחה לבלות את החופשה שלבם במקום שהוא "נקי מיהודים". לא מדובר היה בסוד, או במדיניות סמויה של הנהגת בורקום, אלא בהצהרה גלויה שהעבירה באופן ברור את המסר כי "יהודים אינם רצויים". בשנת 1910 שולבה במדריך התיירות הרשמי לאתרי הרחצה בים הצפוני הערה המפצירה ב"אנשים בני הדת היהודית" שלא לבקר בבורקום. המדריך הדגיש כי יהודים שיגיעו למקום "צפויים להטרדות קשות מצד הנופשים האנטישמים במקום".
על רקע זה אין פלא כי הנופשים באי קנו ברצון את הגלויה עם המסר האנטישמי ושלחו אותה לקרוביהם כעדות לקסמיה של בורקום הנקייה מיהודים.
 |
| הגלויה נשלחה מבורקום ב-4.9.1902 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה