משה רימר
מבוא
במרבית המקרים מבייל השולח את המעטפה בבולי המדינה בה הוא שוהה, ומוסר אותה לטיפול סניף הדואר הקרוב שם יוחתמו הבולים בחותמת העיר בה נמצא בית הדואר. לפיכך, במרבית המקרים ניתן לצפות כי העיר ששמה מופיע בחותמת, תימצא במדינה אליה שייכים הבולים המודבקים על המעטפה.
במרבית המקרים, אבל לא בכל המקרים.
לעיתים נוצרים מצבים מיוחדים בהם הבולים מוחתמים במדינה שונה. דוגמה לאחד המקרים האלו ניתן לראות במעטפה שבתמונה, אשר נשלחה לארצות הברית בחודש יוני 1947 מן העיר סופיה, בירת בולגריה. השולח היה אחד מעובדי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית שפעלה בבולגריה בתקופה שלאחר כיבושה על ידי ברית המועצות בשלהי מלחמת העולם השנייה.
המשלחת האמריקאית בבולגריה
במהלך מלחמת העולם השנייה חברה בולגריה אל גרמניה הנאצית ונלחמה לצידה הן באזור הבלקן והן בפלישה לשטחה של ברית המועצות. ב-13 בדצמבר 1941 הכריזה בולגריה מלחמה על ארצות הברית, אך ארצות הברית לא מיהרה להשיב לבולגרים באותה המטבע תוך אמונה כי הכרזת המלחמה נבעה מלחץ גרמני. השגריר האמריקאי אמנם נאלץ לעזוב את בולגריה, ועבר לאיסטנבול ב-27 בדצמבר 1941, אולם רק כחצי שנה מאוחר יותר, ב-5 ביוני 1942 הכריזה ארצות הברית מלחמה על בולגריה.
בשלהי מלחמת העולם השנייה, ב-5 בספטמבר 1944, הכריזה ברית המועצות מלחמה על בולגריה, וכבשה אותה. בכוח הזרוע הושת במדינה משטר קומוניסטי, וב-15 בספטמבר 1946 הפכה בולגריה לרפובליקה עממית. ארצות הברית, שסירבה להכיר במשטר החדש והמשיכה לתמוך בממשל ששלט בבולגריה בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, הקימה נציגות מיוחדת שפעלה בבולגריה בניסיון לשנות את המצב. נציגות זו פעלה כשנה, עד אשר נפתחה מחדש ב-27 בספטמבר 1947 השגרירות האמריקאית בבולגריה. הנציגות המיוחדת בבולגריה פעלה תחת אחריותה של השגרירות האמריקאית באיסטנבול שבטורקיה, דבר המסביר את הבולים וסימני הדואר המופיעים על המעטפה.
הכנת המעטפה למשלוח
הנציג האמריקאי שפעל בבולגריה לא יכול היה לגשת לבית הדואר הקרוב בבולגריה ולשלוח את המכתב לארצות הברית. הנציגות האמריקאית פעלה במדינה שהמשטר בה היה עוין, בתקופה בה הלכה והתפתחה המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות. ברור היה כי אם המכתב יימסר לבית הדואר הבולגרי, הוא יימסר לידי אנשי מודיעין הסובייטיים ויעבור צנזורה.
חבר המשלחת האמריקאית בחר להוסיף על המעטפה את ההנחיה להעביר את המכתב בתוך שק הדואר שיישלח במטוס אמריקאי אל השגרירות האמריקאית בטורקיה.
בשגרירות פעלו על פי הנוהל המקובל לגבי מכתבים פרטיים, והדביקו על המעטפה בולים טורקיים בערך הנקוב הנדרש לצורך המשלוח לארצות הברית (אם היה מדובר במכתב רשמי, לא היה צורך להדביק בולים אלא היו מטביעים על המעטפה חותמת המעידה כי מדובר בדואר רשמי). אנשי השגרירות האמריקאית בחרו שלא לשלוח את המכתב באמצעות הדואר הטורקי, אלא להכניס את המעטפה לשק הדואר הדיפלומטי של השגרירות.
מה זאת אומרת "שק הדואר הדיפלומטי"?
על מנת לקיים קשר אמין עם השגרירויות ברחבי העולם, נוהגת כל מדינה לקיים שירות מיוחד להעברת הדואר אל השגרירויות ברחבי העולם. המכתבים הרשמיים של אנשי השגרירות מוכנסים לשק דואר הנלקח על ידי שליחים מיוחדים אל מדינת האם. בצורה כזו יכולה המדינה להבטיח את חשאיותם של השדרים המועברים בינה ובין הנציגויות שלה ברחבי העולם.
לעיתים מנצלים אנשי השגרירות את שק הדואר הרשמי ומכניסים לתוכו גם דברי דואר פרטיים המיועדים למשלוח למדינת האם. כך נעשה בשגרירות ארצות הברית בטורקיה עם מכתבו של איש המשלחת האמריקאית בבולגריה.
הטיפול במעטפה בארצות הברית
כאשר הגיע שק הדואר הדיפלומטי לארצות הברית, מצאו אנשי משרד החוץ בתוך השק את המכתב הפרטי של איש המשלחת האמריקאית. על פי הנוהל המקובל, הם העבירו אותו לסניף הדואר האמריקאי הקרוב בבירת ארצות הברית, וושינגטון. פקידי הדואר שקיבלו את המכתב לטיפולם החתימו ב-27 ביוני 1947 את הבולים הטורקיים בחותמת בית הדואר של וושינגטון, סניף מספר 6.
בנוסף, על פי הנוהג המקובל, הוטבעה על המעטפה חותמת נוספת, שנועדה להבהיר כי מקורו של המכתב במדינה אחרת, וכי ההחתמה אינה מעידה על המקום ממנו נשלחה המעטפה. נוסח החותמת הוא "פריט זה נשלח במקור במדינה ששמה רשום על גבי הבולים".
החותמת לא הוטבעה היטב, וקשה לקרא את תוכן ההודעה המשולבת בה. לצורך השוואה, מצורפת חותמת דומה שהוטבעה בשנת 1956 על מכתב שהתקבל בוושינגטון מהשגרירות האמריקאית בירדן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה