משה רימר
מותו של המלך עבדאללה
בשנת 1921 מונה עבדאללה, בנו הצעיר של חוסיין מלך חג'אז, לאמיר של עבר הירדן. בשנת 1946, כאשר ממלכת עבר הירדן קיבלה את עצמאותה מידי הבריטים, הפך עבדאללה למלך הראשון של עבר הירדן. דמותו של עבדאללה הופיעה לראשונה על בולי עבר הירדן בשנת 1927, עם הנפקתה של הסדרה שהחליפה את השימוש בבולי פלשתינה ובבולי חג'אז. בולים אלו הודפסו שוב ושוב ושימשו את עיקר הפעילות של הדואר הירדני גם לאחר קבלת העצמאות בשנת 1946.
ב-20 ביולי 1951 נרצח המלך עבדאללה על ידי מתנקש שארב לו על הר הבית, בכניסה למסגד אל אקצה. בעקבות הרצח, ירש את הזכות למלוכה טלאל, בנו הבכור של המלך עבדאללה.
המלך מת, יחי המלך?
ההחלטה להעביר את השלטון לידיו של טלאל לא הייתה קלה. בנו של המלך עבדאללה סבל מהתרופפות עצבים והיה מאושפז בסנטוריות בבריטניה כאשר נרצח אביו. רק לאחר אישור הרופאים כי מצבו הוטב, הוא הורשה לחזור לעבר הירדן, וב-6 בספטמבר 1951 הוא הוכתר כמלך עבר הירדן.
כמקובל, זמן קצר לאחר ההחלטה להמליך את טלאל, פנו מנהלי הדואר של עבר הירדן אל בית הדפוס של תומס דה לה רו (Thomas De La Rue) בבריטניה והזמינו סדרת בולים חדשה ועליה דמותו של המלך טלאל. הדפסת הבולים ארכה מספר חודשים, ועד אשר ספקו הבולים התברר כי הם לא רלוונטיים עוד. מצבו הנפשי של המלך טלאל התערער מאוד, וכ-4 ביוני 1952 הוא הודח מתפקידו על ידי הפרלמנט הירדני. הבולים הנושאים את דמותו הושמדו על ידי רשויות הדואר, ורק עותקים מעטים שרדו מהבולים הנדירים האלו.
המחסור בבולים
השמדת הבולים הנושאים את דמותו של המלך טלאל יצרה בעיה קשה למנהלי הדואר. עד אז המשיכו בתי הדואר של ממלכת עבר הירדן למכור לציבור את הבולים הישנים, עם דמותו של המלך עבדאללה, אולם המלאי של בולים אלו הלך והצטמצם. כמות קטנה נוספת של בולים אלו הוכנה במהירות מלוחות ההדפסה הישנים שהיו שמורים בבית הדפוס בבריטניה, אולם כמות זו לא יכלה לפצות על התדלדלות המלאים במחסני הדואר. הציפייה הייתה שהבולים החדשים עם דמותו של המלך טלאל ימלאו את מחסני הדואר, אולם כאמור, בולים אלו הושמדו עקב הדחת המלך.
במחצית שנת 1953 הפך המחסור לקריטי, ומלאי הבולים שנועד לשימוש שגרתי בדואר כמעט ואזל. בצר להם מיהרו הירדנים ליזום פעילויות שונות שנועדו להתגבר על המחסור. הם יצרו בולים חדשים מן המניין על ידי הוספת הדפס רכב על מלאי לא מנוצל של בולי זיכרון שהיו שמור במחסני הדואר, והם הסבו באמצעות הדפס רכב אחר מלאי של בולי מס דואר לבולים רגילים מן המניין.
פתרון נוסף נוצר בדמותה של חותמת מיוחדת שהוכנה עבור בתי הדואר הגדולים של עמאן וירושלים.
חותמת החירום של ירושלים
כאשר מגיע הלקוח אל בית הדואר ומשלם עבור משלוח מכתב, ניתן לציין זאת על דבר הדואר באחת משתי דרכים. הדרך העיקרית היא למסור ללקוח בולי דואר שערכם זהה לסכום ששולם, ולהדביק את הבולים על המכתב. אפשרות אחרת היא להטביע על המכתב חותמת המעידה כי הלקוח שילם עבור המשלוח.
רשויות הדואר העדיפו כמובן את השימוש בבולים על פני השימוש בחותמות מטיפוס "שולם". השימוש בבולים סייע לניהול נכון של הנהלת החשבונות בבית הדואר, מנע טעויות וגניבות מצד פקידי הדואר, והותיר עדות ברורה על המכתב מה היה הסכום ששולם עבור המשלוח.
בלית ברירה, ורק עקב המחסור בבולים, יצר הדואר הירדני את החותמות המיוחדות שנמסרו למנהלי בתי הדואר של עמאן ושל ירושלים. ניתנה להם הזכות להחליט על פי שיקול דעתם מתי להשתמש בחותמות האלו, כשהכוונה הייתה שהן יוטבעו על מכתבים ליעדים בתוך ירדן, ובעיקר על חוזרים ודברי דפוס. בפועל שימשו החותמות מספר ימים בלבד במהלך חודש יולי 1953, וקשה מאוד למצוא מכתבים שנשלחו עם חותמות אלו.
החותמת של ירושלים הייתה בשימוש חמישה ימים בלבד, בין ה-23 ביולי 1953 ל-28 ביולי 1953.
מידע נוסף
Abed Habib Najjar, The stamps of Jordan 1920-1965: A philatelic study, Sahara Publication Limited, 1998, p.134
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה