דוכן מטיף מתוצרת הגליל בכנסייה בריטית

בכנסיית הקהילה של הכפר סט' לנארד על הים, השוכן על חוף התעלה האנגלית בדרום אנגליה, ניתן למצוא מספר פריטי ריהוט מעניינים המשקפים את אופייה של הקהילה אותה משרתת הכנסייה. גלויה תיירותית השמורה באוסף אלכסנדר מציגה את פריטי הריהוט האלו, שלאחד מהם יש קשר מפתיע לתעשיית העץ היהודית בגליל שבארץ ישראל.

משה רימר

לאונרד הקדוש

המסורת המתעדת את חייו ופועלו של לאונרד הקדוש נכתבה ככל הנראה בסוף המאה ה-11, כשש מאות שנים לאחר התקופה בה חי. על פי המסורת נולד לאונרד בסוף המאה החמישית בעיר ריימס, כ-130 ק"מ צפונית מזרחית לפריז. אביו היה קצין צבא ששירת את המלך כלוביס הראשון, ונמנה על 3,000 החיילים שהתנצרו יחד עם המלך כלוביס בשנת 497. לאונרד התינוק הוטבל לנצרות על ידי הבישוף של ריימס, והמלך כלוביס נשא אותו במו ידיו אל אגן הטבילה.

רמי הקדוש, הבישוף של ריימס, הפך למחנך והמורה הרוחני של לאונרד, ובהשפעתו מיקד לאונרד את פעילותו בטיפול בעניים, חולים ואסירים. הוא הוסמך על ידי המלך כלוביס לשחרר מבית הכלא כל אסיר אותו ביקר והשתכנע כי חזר בו מדרכו הרעה. לימים הפכו האזיקים והכבלים שהסיר מעל ידיהם של החוזרים בתשובה לסימן ההיכר את לאונרד, שזכה להכרה כקדוש.

המלך כלוביס ביקש למנות את לאונרד לכוהן הדת של חצר המלוכה, אולם לאונרד סירב להתמנות לתפקיד הבכיר והעדיף להתבודד כנזיר בשטחי היער של מרכז צרפת. המסורת מספרת כי אשתו של המלך תיאודברט הראשון (נכדו של כלוביס), שהייתה בהיריון, יצאה למסע צייד יחד עם בעלה המלך, אולם מצבה הבריאותי התדרדר והיא עמדה על סף מוות. הנזיר לאונרד שנודע בכוחות הריפוי שלו הוזעק אל מיטת החולה שם הצליח לרפא אותה וליילד את בנה התינוק.

המלך תיאודברט אסיר התודה העניק ללאונרד שטח אדמה גדול במרכז צרפת, על גדת הנהר ויין. לאונרד בנה במקום מנזר אליו הצטרפו רבים מן האסירים החוזרים בתשובה אותם שחרר מבית האסורים. לאחר פטירתו ב-6 בנובמבר 559 נקבר לאונרד בשטח המנזר שהקים, ועל פי המסורת התפתחה סביב המנזר עיירה בשם סן-לאונאר-דה נובלא הקיימת עד היום. במזבח הכנסייה של העיירה משולב שריד מגופו של לאונרד הקדוש.

סט' לנארד על הים

בשנת 1826 רכש יזם נדל"ן בריטי בשם ג'יימס ברטון חלקת קרקע גדולה על שפת הים במחוז הייסטינגס שבדרום אנגליה. ברטון, שהתפרסם בזכות מספר מיזמי פיתוח שבנה בעיר לונדון, ביקש להקים אתר נופש ולצדו כפר מגורים יוקרתי. את היישוב שבנה כינה היזם על שמו של לאונרד הקדוש, תוך שהוא מבטא את שמו בנוסח האנגלי – לנארד הקדוש.

כפר הנופש זכה להצלחה רבה ומשך אליו רבים מאצילי בריטניה שהקימו בקרבתו בתי פאר. בשנת 1852 הוקמה תחנת רכבת בכפר, ובשנת 1888 נבנה מזח תיירותי ועליו שורה של מבני שעשועים. פיתוחים אלו, ורבים אחרים, תרמו לשימור מקומו של היישוב על מפת התיירות והנופש של בריטניה.

כנסיית הקהילה של סט' לנארד על הים

ג'יימס ברטון תכנן בפירוט את כפר הנופש שהקים, ושיבץ בתוכנית מגרש לבניית כנסייה. על מנת לפנות מקום למבנה הכנסייה נאלצו הבנאים לחצוב במצוק הסלע שלאורך שפת הים, מהלך שהתברר לימים כבעייתי במיוחד. הכנסייה תוכננה אישית על ידי ברטון, שעיצב אותה במתכונת של כנסייה גותית. אבן הפינה הונחה בשנת 1831, והכנסייה נחנכה בשנת 1834.

בעיצוב הכנסייה בחר ברטון להדגיש את הקשר של הכפר ושל הקהילה שהתגוררה בו אל הים שלחופו הוא שוכן. במקום להפנות, כמקובל, את חזית הכנסייה לכיוון מזרח, החליט ברטון להפנות אותה אל חוף הים שבצד דרום. המוטיב הימי הודגש גם בפריטי הריהוט ששולבו בכנסייה.

גורלה של הכנסייה לאורך השנים לא שפר עליה. בשנת 1837, זמן קצר לאחר השלמת הבנייה, התמוטט חלק ממצוק הסלע שלמרגלותיו הוקמה הכנסייה, והבנאים נאלצו לבנות מחדש חלקים גדולים של הכנסייה, תוך שהם מקטינים את שטחה. שיפוצים נוספים נדרשו מעת לעת, אולם הכנסייה המשיכה להתקיים עד שלהי מלחמת העולם השנייה.

בחודש יוני 1944 החלה גרמניה הנאצית לשגר פצצות מעופפות מטיפוס V-1 לעבר לונדון. הפצצות הראשונות גרמו נזק רב, אולם בתוך זמן קצר למדו הבריטים לאתר את הפצצות המעופפות בעודן באוויר והצליחו להפיל רבות מהן עוד בטרם הגיעו לחופי בריטניה. ב-29 ביולי 1944 הצליח מטוס בריטי לפגוע באחת הפצצות המעופפות שהייתה בדרכה לעבר לונדון, אולם הפגיעה הזו לא הפילה את הפצצה המעופפת אלא רק הסיטה אותה ממסלולה. הפצצה המעופפת נחתה בחזית כנסיית סט' לנארד והרסה אותה כמעט כליל. באתר הכנסייה שחרבה הוקמה במחצית שנות החמישים כנסייה חדשה, המשרתת כיום את תושבי הכפר.

הריהוט של הכנסייה

המוטיב הימי של הכנסייה בא לידי ביטוי גם בריהוט הטקסי ששולב בה. בגלויה שהונפקה באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 הוצגו שלושה מן הפריטים העיקריים שהוצבו בכנסייה.

לצורך השוואה מוצגים רהיטי הכנסייה הן בתמונה המקורית שהופיעה בגלויה והן בתמונה מודרנית של הכנסייה כפי שהיא כיום.

אגן הטבילה

גולף מגוש אחד שלם של עץ בוקיצה ועוטר במראות מסיפור לידתו של ישוע בבית לחם. הגילוף בוצע על ידי ג'ון רייד (John W. M. Reid), אחד הפסלים החשובים שפעלו בבריטניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אשר התגורר באזור.

דוכן הקריאה

דוכן הקריאה נתרם לכנסייה על ידי אחת מחברות הספנות המובילות שפעלו בדרום אנגליה. הוא נבנה על בסיס מתקן מיוחד (Binnacle), אותו נהוג היה להתקין בחדר ההגה של הספינה ולרכז בו את מכשירי הניווט. באופן סמלי ניתן היה להמשיל את כתבי הקודש מהם קרא כוהן הדת למכשירי הניווט הרוחני המורים את דרכה של הכנסייה.

דוכן המטיף

פריט הריהוט המעניין ביותר מעוצב בדמות חזית של סירה, אשר ממנה נשא כוהן הדת את הדרשה השבועית שלו באוזני חברי הקהילה. הדוכן המעוצב הובא לאנגליה מחוף ים הגליל שבארץ ישראל, שם הוא נבנה על ידי נגרים יהודים מגזעי עץ אלון שנכרתו בהרי הבשן.

עבור המאמין הנוצרי שהתפלל בכנסייה הזכיר כוהן הדת הנושא דרשה מסיפון הסירה את פועלו של ישוע בים הגליל, אשר לימד את המוני המאמינים בו מן הסירה שצפה בכינרת. בספר הבשורה על פי לוקס (פרק ה, פסוקים 3-1) מסופר על ישוע כי "כַּאֲשֶׁר עָמַד לְיַד יָם כִּנֶּרֶת וְהֶהָמוֹן נִדְחַק אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, רָאָה שְׁתֵּי סִירוֹת עַל שְׂפַת הָאֲגָם; הַדַּיָּגִים שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶן הָיוּ עֲסוּקִים בִּרְחִיצַת הָרְשָׁתוֹת. הוּא נִכְנַס אֶל אַחַת הַסִּירוֹת, אֶל זוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשׁוּט מְעַט מִן הַחוֹף. אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב וְלִמֵּד אֶת הָעָם מִתּוֹךְ הַסִּירָה."