משה רימר
שטרות הכסף במחנות הריכוז
שבועות אחדים לאחר שעלו הנאצים לשלטון בגרמניה הם החלו לעצור אלפי אנשים שהוגדרו על ידם כמתנגדי המשטר הנאצי. קומוניסטים, יהודים ואנשי אופוזיציה אחרים נכלאו בבתי כלא ובמחנות ריכוז שהוקמו ברחבי גרמניה, דוגמת מחנה דכאו (Dachau), רבנסבריק (Ravensbrück), בוכנוולד (Buchenwald) ואורניאנבורג-זכסנהאוזן (Oranienburg-Sachsenhausen).
מחנה אורניאנבורג-זכסנהאוזן היה המחנה הראשון בו הנפיקו הנאצים שטרות כסף מיוחדים שנועדו לשימוש בתוך המחנה. אסירים שנכלאו במחנות נאלצו להמיר את רכושם לשטרות הכסף של המחנה, דבר שאפשר לשלטון הנאצי לשדוד את האסירים. לשטרות הכסף המיוחדים לא היה כל ערך מחוץ לגבולות המחנה, דבר שהקשה על אסירים שניסו לברוח להשיג מזון או בגדים.
שיטה זו של הנפקת שטרות כסף מיוחדים לשימוש בתוך המחנה הועתקה לאורך השנים גם למחנות אחרים בתוך גבולות גרמניה ובארצות שנכבשו על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בחלק מן המחנות איכות השטרות הייתה נמוכה, אולם היו גם מחנות דוגמת ווסטרבורק שבהולנד, לודז' שבפולין וטרזין שבצ'כיה בהם הודפסו שטרות איכותיים ומעוצבים.
גטו לודז' (ליצמנשטאדט)
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את העיר לודז' שמערב פולין. הגרמנים תכננו לגרש מאזור מערב פולין, אותו סיפחו לגרמניה, את מרבית האוכלוסייה הפולנית המקומית, ולהעביר את כל היהודים אל שטחי הגנרלגוברנמן.
זמן מה לאחר כיבוש העיר לודז' על ידי הגרמנים, ציווה היטלר להסב את שמה של העיר לליצמנשטאדט, על שמו של קרל פון ליצמן, גנרל גרמני (1850 – 1936) שהיה ידידו האישי של מנהיג גרמניה. גנרל ליצמן נלחם במלחמת העולם הראשונה במחוז לודז', וניהל בשנת 1914 קרב גורלי בקרבת העיירה בז'ז'ני. בעקבות הקרב זכה לתואר "האריה של בז'ז'ני" ומנצח קרב לודז'.
גנרל ליצמן היה מתומכיו של היטלר, ונמנה בין הראשונים שהצטרפו למפלגה הנאצית. עם כיבוש פולין הורה היטלר לשנות של שמה של העיירה בז'ז'ני לשם חדש "לוינשטאדט" (עיר האריה), ואת שמה של לודז' לליצמנשטאדט. לקרל פון ליצמן ניתן כבוד רב בגרמניה, ובעיר נירופין היה רשום שמו כאזרח כבוד עד שנת 2007.
העיר לודז', בשמה החדש ליצמנשטאדט, חולקה לשני אזורים נפרדים לחלוטין. אזור אחד כלל את העיר הפולנית והאזור השני כלל את הגטו היהודי, ששטחו היה כ-2.5 קמ"ר והתגוררו בו כ-200 אלף יהודים. בראש היודנראט שניהל את הגטו עמד חיים מרדכי רומקובסקי, שקיבל סמכויות חסרות תקדים מן השלטון הנאצי. רומוקובסקי האמין כי יצליח להבטיח את המשך קיומו של הגטו ותושביו אם יבוא תועלת לשלטון הנאצי ויקים מפעלי תעשייה לשירות המאמץ המלחמתי של גרמניה.
שטרות הכסף של גטו ליצמנשטאדט
אחת הפעולות שיזם חיים רומקובסקי על מנת לקיים את פעילותו התקינה של הגטו הייתה הדפסה של שטרות כסף מיוחדים לשימוש הכלואים הגטו. כסף הגטו הודפס בבית דפוס מחוץ לגטו בפיקוח גרמני. עיצוב השטרות התבסס על מוטיבים יהודיים, שכללו סמלים דוגמת מנורה ומגן דוד. המרכיב המרכזי בעיצוב השטרות כלל מנורה בת שבעה קנים, וברקע של כל שטר שולב המוטיב של מגן דוד כשהוא מעוצב בדמות גדר תיל.
הערך הנקוב של השטרות שהונפקו בגטו לודז' נקבע במטבע הגרמני, מארק, בערכים של חצי מארק (50 פנינג), מארק אחד, חמישה מארקים, עשרה מארקים, עשרים מארקים וחמישים מארקים.
היהודים בגטו לודז' כינו את השטרות בשם "רומקי", על שמו של זקן היהודים רומקובסקי. כל היהודים שנכלאו בגטו נדרשו להחליף את המטבע שהיה ברשותם לשטרות הגטו, שהיו כמובן חסרי כל ערך מחוץ לגבולות הגטו היהודי. מכאן ואילך נוהלו חייהם הכלכליים באמצעות שטרות הכסף של הגטו. באופן עקרוני קיבלו תושבי הגטו מזון על פי תלושים, ושאר המסחר נעשה באמצעות כסף הגטו או על ידי סחר חליפין. העובדים קיבלו את שכרם בשטרות של "רומקי", והם יכלו לרכוש את המוצרים המועטים שהיו בגטו באמצעות שטרות אלו.
כדי "להניע" את כלכלת הגטו וכדי לשלם לעובדים את שכרם נדרשה מחלקת הכספים והמשק לספוג כסף מהציבור, הדרך לעשות זאת הייתה באמצעות מכירת טבק, שהיה משווק בלעדית על ידי מנגנון הגטו, והעלאת תעריפי החשמל והגז.
עדות של אסיר בגטו לודז'
בספר "להיות חופשי: נער בגטו לודז' ובמחנות" שכתב "בן אברהם" תוארו החיים בגטו והמאבק המתמיד לחיים תחת משטר האימים הנאצי. בין היתר תוארו "החיים הכלכליים" בגטו:
בגטו הופיע כסף חדש, רומקי (Rumki) שמו, ואִתו צו חדש, ולפיו נאסר על היהודים להחזיק מרקים גרמניים ונדרש מהם להמיר את כל הכסף הגרמני שברשותם ברומקי. על כל שטר התנוססו הכתובת “גטו ליצמנשטט” (Litzmannstadt Ghetto) וסמלי מגן דוד קטנים...סוף סוף השגתי עבודה – פעמיים בשבוע בנגרייה – בתפקיד עוזר. ביום עבודתי הראשון יצאתי לרחוב עם עוד שני אנשים כדי לקושש עצים. מלבד החיפוש המפחיד למדי, היה לנו עוד תפקיד: להרוס בתי שימוש ציבוריים. עבודה קשה. אמא שלי הלבישה אותי בשני זוגות מכנסיים ועטפה את נעלי בחותלות כדי שלא ארגיש קור וכדי שלא אקלקל את נעליו הישנות של אבא – הזוג היחיד הראוי לשימוש שנשאר בבית. בכסף שהרווחתי, שני רומקי ליום, היינו קונים את מנות האוכל.
תיאור שטרות הכסף של גטו לודז'
חצי מארק (50 פנינג)
מארק אחד
עשרים מארקים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה