משה רימר
ייסוד הקרן הקיימת של ראשון לציון
בשנת 1889 עלה בלב אנשי ראשון לציון הרעיון לייסד "קרן קיימת" בה יאספו כספים אשר יוקדשו לרכישת אדמות בארץ ישראל. בראש חודש אב נפגשו שבעה ממתיישבי ראשון לציון והחליטו להקים את "אגודת קרן קיימת בארץ ישראל".
אחד הנאספים, יהודה גור (גרזובסקי), סיפר בזיכרונותיו כי הרעיון להקים את הקרן הקיימת צץ במוחו תוך כדי קריאת ספרו של איז'ן סי "היהודי הנצחי". לדבריו "שם מסופר על אדם אחד, שהניח סכום כסף ידוע, ואחרי שנים רבות היה הסכום הזה להון עצום בשביל יורשיו. ובקראי את הדברים האלה אמרתי אל לבי: אילו השכילו אבותינו לעשות כדבר הזה לפני דורות, היינו אנחנו יורשיהם יכולים עתה לגאול בכסף ירושה זו את כל ארצנו מידי זרים. ואם אבותינו לא השכילו לעשות את הדבר הזה, נשכיל אנחנו לעשותו בשביל יורשינו שלנו".
בראש הנאספים עמד דוד יודילוביץ, שגם ניסח וכתב את זיכרון הדברים של הפגישה.
הנאספים נאלצו לקיים את הפגישה בחשאי, במקום מבודד מחוץ לראשון לציון, כיוון שעל פי ההנחיות שנכפו על ידי פקידות הבארון רוטשילד נאסר על המתיישבים להתאגד ולייסד חברות וארגונים. החברים התאספו במרומי הגבעה ששימשה כבית הקברות של המושבה, בצל עץ השקמה הענף שצמח במקום באותה עת.
הנאספים ניסחו תקנון בו הגדירו את מטרת האגודה ואת העקרונות על פיהם היא תוכננה לפעול. עיקרי התקנון פורסמו על ידי דוד יודלוביץ בספר ראשון לציון שיצא לאור בשנת 1941.
תכלית החברה: לתת גאולה לארץ אבותינו ולאחד לבות אחינו העובדים על אדמת הקודש.כל איש ישראל יכול להתקבל לחבר תמידי בהסכם הוועד על פי הצעת שני חברים היודעים אותו לאיש ישר ונאמן רוח.הכסף הבא לאוצר החברה קודש הוא כליל למקנה אדמה, והאדמה תימכר לאחינו חלקים חלקים עם ריווח קטן, והריווח יתווסף גם הוא אל אוצר החברה.תשלומי החברים: על כל איש מישראל אשר נשאו לבו לבוא לחברה ולהיות לה חבר תמידי להביא לאוצר החברה פרנק אחד לחודש, דמי קדימה ביום בואו להימנות בין החברים כחפץ לבבו וכנדבת רוחו, ומחצית השקל בשקל המדינה מידי שנה בשנה בימי הפורים...
 |
| חותמת אגודת "קרן קימת" בארץ ישראל |
ניסיון לגיוס תורמים לקרן
יהודה גור (גרזובסקי) סיפר בזיכרונותיו כי חברי הקרן שלחו מכתבים "לכל גדולי ישראל אשר ידענו בהם שלבם לציון, והודענו להם על יסוד הקרן הקיימת ובקשנו מאתם כי יעזרו לנו". כך לדוגמה נשלח ב-י"ב כסלו תר"ן מכתב לקולונימוס זאב ויסוצקי, בו נכתב "לא לכבודנו ולא לכבוד בתי אבותינו, כי אם לכבוד הישוב, היקר גם לנו גם לך, הננו מציעים לפניך רעיון אחד בדבר הישוב... ואין אנו חפצים בפרסום וצלצול במכתבי העת".
בכתבה שפורסמה בשנת 1926 בעיתון הארץ סיפר שמואל כהן מזיכרונותיו מתולדות ראשון לציון, וציין בין היתר מה הייתה תגובת התורמים הפוטנציאלים אליהם פנו חברי הקרן. "כמה צחוק והלצות עוררו תכניות אלו אצל הפקחים וההגונים, ואף על פי כן הן התעמולה הזאת הכשירה את יסוד "מנוחה ונחלה", "אגודת נטעים", "אגודת האלף" וכדומה".
קבלה על תרומה לקרן הקיימת
בראש חודש שבט תרנ"ג (1893) קיבל ישראל בלקינד מן הגברת רבקה צוקרמן תרומה בסך 13 גרוש עבור קופת הקרן הקיימת.
בתמורה קיבלה רבקה צוקרמן קבלה מסודרת ובה פירוט הסכום ששולם. על הקבלה הוטבעה החותמת של "אגודת קרן קיימת בארץ ישראל", ובצד ימין, במקום בו הייתה הקבלה מחוברת לפנקס
הקבלות, ניתן לזהות את המילים "קופת קרן קימת".
קבלה זו, שמספרה הסידורי הוא 71, נשמרה יחד עם קבלה מספר 72 שניתנה ליואב צוקרמן, בבית בו התגוררה רבקה צוקרמן. בשנת 1916, מפחד הפעילות האנטי ציונית של השלטונות התורכיים, הוסתר במרתף הבית שק מלא בניירות המתעדים את תולדות ארגון ביל"ו ותולדות המושבה גדרה. השק התגלה על ידי הבן (עשהאל צוקרמן) בשנת 1938, אולם הובא לידיעת הציבור רק בשנת 1970, לאחר פטירתו של עשהאל.
אמנון הורוביץ, בכור בני הביל"ויים בגדרה, אשר חקר את המסמכים האלו בשנות החמישים, סיפר בזיכרונותיו כי קבלה מספר 72 נתרמה לקרן הקיימת לישראל. הקבלה השנייה (מספר 71) התגלגלה אל אוסף המסמכים של צבי אלכסנדר ושמורה במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות.
סכום התרומה לקרן הקיימת
סכום התרומה כפי שהוא רשום בקבלה צריך הסבר מיוחד. רבקה צוקרמן שילמה במטבע של חצי מג'ידי, מטבע כסף שנכנס לשימוש באימפריה העות'מאנית בשנת 1839, בתקופתו של הסולטן עבד אלמג'יד, ונקראה על שמו. על פי כללי הקרן הקיימת נדרשו החברים לתרום את הסכום הסמלי של "מחצית השקל בשקל המדינה", וסכום זה תורגם לתרומה של חצי מג'ידי.
באופן רשמי ערכו של המג'ידי היה 20 גרוש, וניתן היה לצפות כי מטבע של חצי מג'ידי יהיה בעל ערך של 10 גרוש. למרות זאת נכתב בקבלה כי חצי מג'ידי = 13 גרוש.
את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בלוח ארץ ישראל שפורסם בשנת 1895 על ידי אברהם משה לונץ: "והנה מפאת סיבות שונות עלה בשוק המסחר ערך המטבעות האלה על הערך הטבוע עליהם, וגם הערך הזה אינו שווה בכל ערי הארץ, ושלושה ערכים ראשיים למטבעות בארצנו: א) הערך הטבוע מאת הממשלה... ב) הערך הנהוג בביירות, ירושלים וערי הגליל. ג) ערך הנהוג ביפו וסביבותיה... והננו נותנים פה לוח מיוחד של הערכים הראשיים של מטבעות מדינתנו...".
 |
| על פי הטבלה המופיעה בלוח ארץ ישראל ערכו של המג'ידי בשוק של יפו וסביבתה היה 26 גרוש |
כינוס נציגי היישוב החדש ביפו
באפריל 1894 (בחול המועד פסח תרנ"ד) התקיים בבית הספר לבנים ביפו כינוס בן יומיים אליו הגיעו 20 נציגים של היישוב היהודי החדש בארץ ישראל. סביב שולחנות הכנס ישבו זה לצד זה חובבי ציון ובראשם יהודה לייב בינשטוק (יושב ראש הוועד הפועל ביפו של הוועד האודסאי), פקידי הבארון רוטשילד בהנהגת חיים חזן (מנהל מושבות יהודה), אנשי חברת כל ישראל חברים בהובלת יוסף נייגו (מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל) ונסים בכר (מנהל בית הספר כי"ח בירושלים), ומתיישבים מהמושבות היהודיות שהוקמו בתקופת העלייה הראשונה, מאז שנת 1882. היה זה שיתוף פעולה נדיר וקצר ימים בין נציגי אגודות שלא ראו בדרך כלל עין בעין את הדרך בה יש לפעול בארץ ישראל, ולעיתים פעלו כיריבים זה נגד זה.
בפרוטוקול הכינוס, השמור בארכיון מנחם אוסישקין בארכיון הציוני המרכזי ופורסם במלואו בשנת 1992 ברבעון "קתדרה", מופיעים מספר פרטים השופכים אור על התפתחותה וגורלה של "אגודת קרן קיימת בארץ ישראל". מן המצוטט בפרוטוקול ברור כי המפעל, שהחל בתנאי סוד וקיומו הוסתר מפני פקידי הבארון רוטשילד, הפך לנחלת הכלל.
את הרעיון המקורי שהגו אנשי ראשון לציון בשנת 1889, ולפיו הכספים שיתרמו לקרן הקיימת ישמשו לשם רכישת קרקעות, פיתח יהושע אייזשטדט-ברזילי (איש חובבי ציון, ממייסדי מסדר בני משה) בשנת 1893. הוא הציע כי הכספים שיאספו ישמשו כ"קרן לאחזקת היישוב החדש בארץ ישראל", ויוקדשו למימון פעולות שונות לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל.
ניסים בכר דיבר על דבר הקרן הקיימת כי לכל העמים גם למפוזרים יש קרנות קיימות, בתים, נכסים ולנו אין עוד פה דבר. ויתאר את נחיצות הדבר כי תהיה גם לנו קרן קיימת ולפני שנה בערך החלו לאסוף פה בארצנו מכל איש מעט כסף לתכלית הזאת. ויציע לבחור עתה אנשים נכבדים וידועים באירופה אשר יעמדו בראשה.יהושע אייזשטדט-ברזילי הוסיף לבאר את מטרת החברה כי חפצים לאסוף עד סכום מאת אלף פרנק ומאז יחלו לקחת את הפרי ומוסדות שונים נחוצים (בתי ספר, בתי חולים ומוסדות אחרים) תלויים עד עתה על נדבות מקריות.נתקבלה הצעת יהודה גרזובסקי (מורה בראשון לציון, מזכיר הנהגת בני משה ביפו) לעשות את בחירת חברי ועד הקרן הקיימת בגלוי. נבחרו עשרים ושלושה איש...ד"ר הלל יפה (רופא בזכרון יעקב, חבר בהנהגת בני משה ביפו) הציע כי ישיגו לזה רישיון מהממשלה.ד"ר מאיר מזיא ( תושב ראשון לציון, רופא במושבות הבארון) אמר כי לעת עתה אין צריך לעורר שאלה על אודות זאת, ברבות הימים ישתדלו.חיים חזן (מנהל פקידות הבארון במושבות יהודה) הציע כי על כל שמחה יתנו איזה דבר לטובת הקרן הקיימת.יהודה לייב בינשטוק (יושב ראש הוועד הפועל ביפו של הוועד האודסאי, שימש כגזבר הקרן הקיימת) הביא את השטרות מהבנק קרידי ליאוני (Crédit lyonnais) על סך 620.16 פרנק של קרן קיימת, וכל הנאספים החליטו לתת איש איש חצי מג'ידי (=פרנק אחד) לקרן הקיימת לזכר האסיפה.
סופה של הקרן הקיימת בארץ ישראל
כאמור, חברי הקרן הקיימת מינו את יהודה לייב בינשטוק לתפקיד הגזבר, וזה הפקיד את הכספים בבנק הצרפתי קרידי ליאוני שפעל ביפו. את החשבון פתח בינשטוק על שמו הפרטי, דבר שהתברר עם הזמן כטעות חמורה.
לא ברור כמה כסף הצטבר בקרן הקיימת במשך השנים. דוד יודילוביץ טען בספר ראשון לציון כי "נאספו במשך שנים אחדות כשלושת אלפים פרנק זהב, אשר בינשטוק הפקיד אותם בבנק הצרפתי קרדי ליונה שבעיר יפו". מן הפרוטוקול של הישיבה שהתקיימה ביפו עולה כי "בינשטוק הביא את השטרות מהבנק קרידי ליאוני על סך 620.16 פרנק".
יהודה לייב בינשטוק נפטר במפתיע ביפו ב-22 באוקטובר 1894, והוא בן 58 שנים בלבד. מאחר ולא היו לו ילדים, ועל פי החוק התורכי יכול היה בנק קרדי ליאוני לשלם את הכספים שהופקדו על שמו רק ליורש חוקי שלו, נשארו כספי הקרן הקיימת קפואים בבנק ולמעשה ירדו לטמיון. הייתה זו סופה של הקרן הקיימת, והיוזמה של אנשי ראשון לציון הסתיימה בשברון לב.
 |
| יהודה לייב בינשטוק |
האנדרטה לייסוד הקרן הקיימת
במרומי הגבעה שבלב בית הקברות הישן של ראשון לציון מוצבת אנדרטה גבוהה המציינת את האתר בו ניצב במקור עץ שקמה גדול. ההיסטוריה של ראשון לציון מזהה באתר זה את המקום אליו הגיעו בטעות ראשוני המתיישבים של ראשון לציון, אשר טעו בדרכם מיפו, עלו בחשיכה אל מרומי הגבעה הלא נכונה, ונאלצו להעביר את הלילה תחת עץ השקמה.
האנדרטה הוקמה בשנת 1989 ביוזמתו של יצחק זיו אב, חבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל. היא נחנכה ב-כ"ח אדר תשמ"ט, היום בו הוקם ועד חלוצי יסוד המעלה.
במרומי הגבעה יש רחבה קטנה.
ולצידה האנדרטה המלבנית הגבוהה עליה חרוטה דמותם המרומזת של ענפי עץ השקמה.
בריצוף האבן שלמרגלות האנדרטה מוטבע חתך הגזע של עץ השקמה עם הטבעות האופייניות לעץ.
בחלקה התחתון של האנדרטה משולבת כתובת המציינת כי:
בט"ו באב תרמ"ב-1882, חנו אבות ראשון לציון את לילם הראשון על אדמתם, על גבעה זו, תחת שיקמה עניפה.
לאחר שבע שנים, בצל אותה שיקמה, הקימו צעירי המושבה את האגודה לגאולת האדמה ושמה "הקרן הקיימת"
יהי גלעד זה – זכר להם ולגבורתם!
מידע נוסף
דוד יודילוביץ, "קרן קיימת נוסדה תחילה בראשון לציון", בתוך: ראשון לציון ה'תרמ"ב-ה'תש"א, 1941, עמ' 510-509
יורם מיורק, "כינוס נציגי היישוב החדש, יפו 1894", בתוך: קתדרה - לתולדות ארץ ישראל ויישובה, הוצאת יד יצחק בן צבי, מס' 66, דצמבר 1992, עמ' 167-144
יהודה גור (גרזובסקי), "ייסוד קרן קיימת לשם
גאולת הארץ", בתוך: אברהם יערי, זיכרונות ארץ ישראל, מסדה, 1974, ע"מ 580-579
תרצה חביב גרין, קרן קיימת הראשונה לציון, המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, 1996
שמואל כהן, "לזכר נשכחות", בתוך: הארץ, 5 באוגוסט 1926, עמוד 3
שולמית לסקוב, "המטמון במרתפו של צוקרמן", בתוך: קודם כל – מסיפורי ראשונים, משרד הביטחון, 1986, עמ' 13
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה