משה רימר
השימוש בחותמת ה"רטה" בדואר מצרים
בתחילת שנת 1866 הוכנסה לשימוש בדואר מצרים חותמת ביטול אילמת שעוצבה בצורה של מעוין חד אשר הורכב מ-81 נקודות מחודדות (תשע שורות בנות תשע נקודות כל אחת). הנוהל קבע כי את חותמת הביטול יש להטביע על הבול (פעולה שנועדה למנוע שימוש חוזר בבול), ובנוסף נדרש פקיד הדואר להטביע על המעטפה את חותמת הדואר הרגילה של בית הדואר, זו שהכילה את המידע על מקום ההטבעה ועל תאריך ביצוע הפעולה.
חותמת ביטול זו מכונה בלשון הבולאים בשם "חותמת רטה" (Retta cancellation). חותמות מטיפוס זה היו בשימוש הדואר במצרים ובסודן, ושולבו גם בפעילות הדואר הכפרי במדינות אלו.
במחצית שנת 1866, זמן קצר לאחר תחילת השימוש בחותמת הרטה, שונו נהלי הדואר במצרים והוחלט כי אין עוד טעם בפעולה הכפולה של ההחתמה, ובביטול הבולים בחותמת האילמת. ההנחיה החדשה קבעה כי יש לבטל את הבולים באמצעות הטבעת החותמת הרגילה של בית הדואר.
חותמות הרטה, שהפכו למיותרות, הושארו בבתי הדואר, ונקבע כי הן ימשיכו לשמש את פקידי הדואר במקרים חריגים ומיוחדים. הכוונה הייתה בעיקר למקרים בהם הבולים שהודבקו על דברי דואר שהתקבלו בבית הדואר המצרי לא הוחתמו בנקודת היציאה, והיה צורך לבטל את הבולים. ידועים גם מקרים בהם בחרו פקידי הדואר להטביע את החותמת האילמת על בולים שכבר הוחתמו בחותמת אחרת, אולם החותמת המקורית הייתה חלשה מאוד והפקידים חששו שהמקבל יעשה בבולים שימוש חוזר.
הקשר לתולדות הדואר של ארץ ישראל
אחד מן המצבים בהם נדרשו פקידי הדואר במצרים לבטל בולים שהגיעו לטיפול בית הדואר המקומי כשהם לא חתומים קשור למכתבים שנמסרו למשלוח על סיפון ספינות הנוסעים שפקדו את נמלי מצרים. נהלי איגוד הדואר העולמי קבעו כי הנוסעים בספינות היו רשאים למסור לצוות הספינה מכתבים למשלוח, והצוות נדרש להעביר את המכתבים להמשך טיפול בבית הדואר בעיר הנמל הראשונה בה עגנה הספינה.
במרבית המקרים לא היו ברשות הנוסעים בספינה בולי דואר של מדינת היעד, ולכן קבעו נהלי איגוד הדואר העולמי כי הנוסעים יהיו רשאים להדביק על המכתבים בולים של המדינה אשר הספינה הייתה בבעלותה, או בולים של המדינה האחרונה בה עגנה הספינה. כך לדוגמה נוסעים, שהפליגו בספינה בריטית אשרר עשתה את דרכה מנמל אתונה לנמל פורט סעיד, היו רשאים למסור לצוות הספינה מכתבים עליהם הודבקו בולים בריטיים או בולים יווניים, ואלו נמסרו וטופלו בבית הדואר של פורט סעיד ללא כל צורך בתשלום נוסף או בהדבקה של בולים מצריים.
נהלי הדואר במצרים קבעו כי במקרים אלו לא יטביע פקיד הדואר את חותמת הדואר המצרית על הבולים הזרים, אלה יחתים את המעטפה במקום אחר. הבולים הזרים יבוטלו באמצעות חותמת הביטול המעוינת, חותמת ה"רטה".
בזמן שעגנו בנמל יפו, נהגו קברניטי הספינות להניח על החוף תיבת מכתבים ניידת, בה יכול היה כל המעוניין בכך לשלשל מכתב או גלויה עליה הודבקו בולים כנדרש. תיבות אלו הועלו על הסיפון כשהספינה הפליגה לדרכה, תוכנן נארז בשק דואר מיוחד, והוא נמסר לבית הדואר בפורט סעיד, הנמל הבא לאורך קו השיט. בית הדואר של פורט סעיד התייחס אל המכתבים האלו כאל דברי דואר שנשלחו בלב ים, ובהתאם הוטבעה על הבולים חותמת הביטול המעוינת, ובנפרד הוטבעה על דבר הדואר חותמת בית הדואר של פורט סעיד.
הטבעת חותמת ה"רטה" על דברי דואר שהתקבלו מספינות אינה ייחודית לפריטים שמקורם בארץ ישראל, וגם דברי דואר שהגיעו למצרים בספינות שהפליגו ממקומות אחרים טופלו בדרך דומה. על מנת לקבוע אם פריט מסוים אכן קשור לתולדות הדואר של ארץ ישראל יש לחפש עדות מסייעת בתוכן המכתב או באחד מסימני הדואר שהוטבעו על המעטפה.
הפריטים השמורים באוסף אלכסנדר
דברי דואר שנשלחו מארץ ישראל באמצעות תיבות המכתבים של הספינות אשר עגנו בנמל יפו נחשבים לנדירים. באוסף אלכסנדר שמורות שתי גלויות דואר שנשלחו בדרך זו, האחת עם בולים רוסיים והשנייה עם בולים אוסטריים.
הגלויה הראשונה נועדה למכותב שישב בעיר המבורג שבגרמניה. השולח עשה שימוש בגלויה של הדואר הרוסי עם בול מודפס מראש בערך נקוב של 4 קופקות.
מן הכיתוב בצידה האחורי של הגלויה ניתן ללמוד כי היא נכתבה בעיר יפו ב-15 באפריל 1897.
מסיבה לא ברורה התעכב משלוח הגלויה. בשלב מסוים היא הונחה בתיבת המכתבים של אחת הספינות שהפליגו מנמל יפו, והגיעה לנמל פורט סעיד שבמצרים. הגלויה נמסרה לבית הדואר, שם בוטל הבול באמצעות חותמת הרטה.
על פי הנוהל הוטבעה בחזית הגלויה גם חותמת בית הדואר של פורט סעיד ביום 12 במאי 1897.
מידע נוסף על הגלויה ניתן לקרא בקישור הזה.
הגלויה השנייה נועדה למכותב שישב בעיר טריאסט שבאוסטריה (כיום חלק מאיטליה). במקרה זה השולח עשה שימוש בגלויה של הדואר האוסטרי עם בול מודפס מראש בערך נקוב של 20 פארה.
מן הכיתוב בצידה האחורי של הגלויה ניתן ללמוד כי היא נכתבה בעיר יפו ב-12 במרץ 1891.
הגלויה הונחה בו ביום בתיבת המכתבים של אחת הספינות שהפליגה מנמל יפו, והגיעה יום לאחר מכן לנמל פורט סעיד שבמצרים. הגלויה נמסרה לבית הדואר שם בוטל הבול באמצעות חותמת הרטה.
בנוסף הוטבעה על הגלויה, הפעם בצידה האחורי, חותמת בית הדואר של פורט סעיד ביום 13 במרץ 1891.
מידע נוסף על הגלויה ניתן לקרא בקישור הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה